השורה התחתונה של הדוח מציירת מציאות עגומה: מתוך 156 מיני הפרפרים שתועדו בישראל, שלושה מינים כבר נכחדו ו-57 מינים נוספים (כ-36%) נמצאים בדרגות סיכון שונות. רק 63 מינים מוגדרים כיום ככאלה שאינם בסיכון. לגבי יתר המינים, המידע הקיים אינו מספק להערכת מצבם. בין המינים שנמצאים בסכנת הכחדה: סנוניתן הורדיים, צמריר הקדד, כתמית הפנינים, נמפית משוננת ואפורית ערבתית. 

 

הספר האדום לפרפרי היום בישראל, שהושק לאחרונה, מאפשר לנו לראות תמונה רחבה וברורה יותר של מצב הפרפרים בארץ. הוא משמש כלי יישומי לקביעת סדרי עדיפויות לשימור: זיהוי בתי גידול בעלי ערך גבוה, הכוונת מדיניות תכנון וניהול מושכל של שטחים פתוחים. ניתן לראות בו תוכנית עבודה עם המלצות ממשק ברורות. בין הצעדים הנדרשים: הכרזה על שמורות טבע באזורי תת-אוכלוסיות קריטיות, צמצום השימוש בחומרי הדברה בטווח של 300 מטר משטחי מחיה של מינים בסיכון, וניהול רעייה מושכלת למניעת היעלמות צמחים פונדקאים – הצמחים שעליהם הזחלים ניזונים.

 

זוהי הרשימה האדומה הראשונה לקבוצת חרקים בישראל, והיא מהווה אבן דרך בדרך לפרסום רשימות נוספות של חסרי חוליות. המיזם נעשה על ידי רשות הטבע והגנים, יחד עם אגודת חובבי הפרפרים, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט וקק"ל. הערכת מצבם של פרפרי היום בישראל מתבססת על תוכנית ניטור ייחודית וארוכת שנים שמובילה אגודת חובבי הפרפרים בישראל, וכן על הערכה של אנשי מקצוע לאחר איסוף נתונים על פני עשרות שנים.

איום נוסף מגיע מחקלאות אינטנסיבית. שימוש בחומרי הדברה פוגע בפרפרים הבוגרים ובזחלים, וקוטלי עשבים משמידים את הצמחים הפונדקאים עליהם הם מטילים ביצים. 

 

גם רעייה לא מבוקרת באתרים ספציפיים, מינים פולשים, שריפות וזיהום אור מהווים איום משמעותי. לכך מצטרף שינוי האקלים: ישראל מתחממת בקצב מהיר מהממוצע העולמי, ורבים ממיני הפרפרים נמצאים כאן בגבול תפוצתם הדרומי – מצב המגביר את פגיעותם.

 

מספר מיני פרפרים נמצאים בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר להכחדה. אלו הם לרוב מינים בעלי תפוצה מצומצמת, אוכלוסיות קטנות או כאלה התלויים בבתי גידול ייחודיים ורגישים במיוחד, כמו הרים גבוהים, שטחי בתה טבעיים ובתי גידול לחים.

 

בזכות היקף הנתונים שנאסף לאורך זמן, פרפרי היום הם קבוצת החרקים המתועדת ביותר בישראל. זה מאפשר לזהות מגמות ארוכות טווח ולא רק תנודות נקודתיות. הבדיקה העלתה כי מינים רבים שהוגדרו כבר בעבר כמצויים בסיכון, נמצאים כיום במצב חמור יותר. במקביל, מינים אחדים חוו שיפור בהערכת מצבם – לעיתים בשל איסוף מידע חדש, ולעיתים בזכות פעולות שימור וניהול בתי גידול. אך המגמה הכללית ברורה: מספר המינים בסיכון עולה, ושטחי המחיה של רבים מהם מצטמצמים.

 

כיום קיימים בישראל 14 מיני פרפרים המוגנים על פי חוק – הקבוצה היחידה מבין החרקים שזכתה למעמד זה. 

 

הגדול בפרפרי המזרח התיכון. מין ממוצא טרופי השורד את מזג האוויר הים תיכוני. זהו פרפר טריטוריאלי הזכר עומד על ענף בולט או עלה ויוצא לגיחות יירוט של פרפרים שפיריות ולעיתים גם ציפורי שיר קטנות החודרים למרחב האווירי שלו. הפרפר מטיל ביצים על עץ הקטלב המצוי המוכר מהחורש הים תיכוני מהרי יהודה וצפונה באזור הים תיכוני. לזחל תכונה מיוחדת. כאשר הוא יוצא למסע אכילת העלים, בלילה, הוא מותיר מאחריו חוט ארוך. לקראת הבוקר הוא חוזר לאורך החוט לנקודת המוצא ונערך למסע הלילי הבא לארוחת קיסרים על עלים אחרים. 

 

פרפר קטן עם כנפים תכולות המעופף סביב עצי השיטה. במקומות חמים לאורך הערבה הוא מעופף על השנה. סביב עצי שיטה פורחים ניתן לראות לפעמים עשרות רבות של פרפרים מרצדים באוויר במעופי חיזור וחיפוש מזון. החלים והגלמים משמיעים קולות אולטראסוניים הנקלטים על ידי נמלים הנושאות את הזחלים לקיניהן ושם מגדלות אותם. התמורה לנמלים הוא טל דבש מעין נוזל צמיג וסוכרי אותו מפריש הזחל הזוכה להגנת הנמלים.

 

פרפר קטן המעופף כמעט בלעדית סביב עצי שיזף מצוי ובמזרח הארץ גם סביב שיזף השיח. במקומות חמים כמו מישור החוף והערבה ניתן לראותו כל השנה לפעמים במספרים גדולים מאוד סביב עץ השיזף. הזחלים נזונים על העלים ומכרסמים את חלקם העליון כך שנותר מעין שביל מכורסם לאורך העלה הנותר שקוף וערום. זה סימן שדה טוב לנוכחות זחלי הפרפר. בדומה לכחלילים אחרים הזחל מפריש נוזל סוכרי המושך נמלים. אלו מאמצות את הזחל נושאות אותו לקיניהן ושם הוא מתפתח ומתגלם תחת הגנת הנמלים.

פרפר מרהיב ביופיו הידוע כמעפיל להרים גבוהים. שם הזכר םוגש בנקבה, ולאחר המפגש הם עפים יחד במורד ההר ושם מוצאים את העצים המתאימים עליהם יוטלו הביצים. שמו נגזר מקצות כנפיו המוארכות המזכירים את נוצות הזנב של ציפור הססנונית ואילו שם המין "הורדיים" מכוון לשפחת הצמחים המהווים פונדקאים לזחלים. מבין העצים הוורדיים אנו מכירים את השקדיה, שזיף הדוב, האגס הסורי כולם עצים נשירים הפורחים בשפעת פריחה ולאחר מכן מלבלבים. אלו מינים ממוצא צפוני ולכן נמצא אותם בצפון ובצפון מזרח הארץ. הפרפר עצמו מרחף באביב בין מרץ לאוגוסט. סנוניתן הורדיים נמצא כיום בעיקר במזרח הגליל העליון צפון הגולן והחרמון. אוכלוסיותיו נפגעו מאוד משימוש מוגבר בריסוס כנגד מזיקים במטעי תפוח, אגס, שזיף ומיני ורדיים אחרים המשמשים בחקלאות. בנוסף יתכן וההתחממות האזורית גורמת לכך שהמין שורד רק מגובה טופוגרפי מסויים שם הטמפרטורות נוחות יותר וככל שהאזור יתחמם הפרפר יעפיל למרומי החרמון.

 

מין יפה של פרפר לבן שעורקיו שחורים. הביצים מוטלות על עצים ממשפחת הורדיים ובעיקר על עוזרר קוצני ומיני עוזרר אחרים. העוזרר בדומה למינים אחרים במשפחה זאת פורח במלוא עוצמתו באביב המוקדם ובמקביל מלבלבים העלים הצעירים עיהם ניזונים זחלי הפרפר. העץ מצוי בעיקר באזורים המזרחיים של ישראל לאורך שדרת ההר ובגולן אך ניתן לראותן גם בכרמל ובגליל. לפרפר תכונה מעניינת של התגודדות. בעיקר זכרים רבים סביב מספר נקבות. לפעמים ניתן לראות עשרות ואף מאות פרטים באותה נקודה ממש. את רשתן העוזרר ניתן לראות החל מחודש מרץ מדרום הר חברון ולאורך שדרת ההר המרכזי ועד לגולן.

 

פרפר קטן בצבעי חום וכתום שזחליו מתפתחים בישראל, על עצי אלון מצוי צעירים. הנקבות מטילות ביצים בודדות בתחתית הגזע או על ענפים נמוכים והזחלים הבוקעים מתחילים לכרסם את פטוטרת העלה על מנת להימנע מרעלנים שיש בעלה עצמו. לאחר שהעלה מתחיל ליבול ורמת הרעלנים פוחתת הזחל אוכל גם את העלה עצמו. הזחל המתפתח נלקח על ידי נמלים לקיניהן וגדל שם עד להתגלמותו. עצי האלון המצוי הם העץ העיקרי בחורש הים תיכוני הם ירוקי עד וצובעים את הרי ארצנו בירוק בכל ימות השנה. הפרפר עצמו הוא ממוצא צפוני אירופאי ובישראל הוא מגיע לקצה גבול תפוצתו העולמי בהרי הגליל, הכרמל וירושלים. הפרפר הבוגר מעופף בין מאי ליולי בחורש הים תיכוני.

 

פרפר לבן שעורקיו שחורים והוא מופיע בישראל במרומי החרמון. ה"עצים" עליו מתפתחים הזחלים הוא הדובדבן השרוע. מין של דובדבן שהתפתח לכדי שיח שרוע על מנת להתמודד עם הרוחות העזות וכסות השלג העבה. לזחל, כרגיל, מספר שלבי התפתחות חוקרים מצאו כי השלב הראשון של הזחל מתפתח בביצה בסוף הקיץ והסתיו אך לא בוקע מתוכה אלא עובר תרדמת חורף תחת כיסוי השלג עד לאביב הבא אז ילבלב הדובדבן השרוע במרומי החרמון. לעומת האזורים הנמוכים בישראל בהם ט"ו בשבט מסמל את ראשית הלבלוב והמעבר מהחורף לאביב, הרי שבמרומי החרמון עונת הלבלוב מתחילה עמוק לתוך חודש אפריל ואף מאי בשל הגובה הרב, כיסוי השלג והקור.