לאחרונה פותחה שיטה חדשה לניטור אוכלוסיית הראם הלבן (Oryx leucoryx) החיה בעדרים חופשיים בנגב, באמצעות ניתוח צילומי אוויר. בניסוי נותחו צילומי אוויר של פרוייקט מיפוי ישראל. הצילומים מופקים ברזולוציה של 20 ס"מ לפיקסל, ומאפשרים זיהוי ויזואלי של ראם, אשר פרוותו הלבנה בולטת על רקע קרקעת המדבר החומה. השיטה פותחה על ידי שיתוף פעולה של ד"ר טל פולק ושלי אלבז מרשות הטבע והגנים עם ד"ר מיכה סילבר, פרופ’ ארנון קרניאלי וד"ר שירלי בר דוד מאוניברסיטת בן גוריון.
בשל גודל שטח המחייה של הראמים נבחרו מספר פוליגונים מייצגים שסך שטחם הוא כמעט 300 קמ"ר. הפוליגונים הללו נותחו בעזרת מודל זיהוי תמונה שאומן על ידי שימוש בצילומי אוויר מעל חי בר יטבתה המכיל את עדר הרביה של הראם הלבן.
לניתוח נבחרו הצילומים מהשנים 2019, 2021, 2022, 2023. מתוך ארבעת השנים רק צילומי 2019 ו-2021 היו באיכות צילום מספיקת לניתוח המידע בצורה מלאה.
התוצאות מהשנתיים שנבדקו בצורה מלאה מצביעות על כך שקיימת באזור שנדגם אוכלוסייה של כ-100 ראמים. 106 פרטים נספרו ב-2019, ו-109 ב-2021. כיוון שהצילומים נערכו בתאריכים קרובים רוב הסיכויים שלא מדובר בתצפיות כפולות של ראמים. איכות הצילום של שנת 2024 לא עמדה ברף לניתוח, וכעת נערך הניתוח על צילומי שנת 2025.
ניטור שיטתי של העדרים נחוץ להערכת גודל האוכלוסייה, לניתוח תחומי מחייתה ולמעקב אחר הישרדות ושוטטות הפרטים שהושבו לטבע ואחר אופן השתלבותם בעדרים הקיימים. הניטור דרוש גם לזיהוי אזורי מחיה חיוניים שיש להגן עליהם מפני פגיעה או קיטוע, וכן למיפוי הקישוריות בין האוכלוסיות.
בשל כך מפתחת רשות הטבע והגנים תוכנית ניטור עתידית לראם הלבן. בתוכנית יעשה שימוש בשיטת הניטור בעזרת צילומי אוויר לצד שיטה של הפקת דנ"א מגללים שנאספו באזורי מחייתם. בשיטה זו, שפותחה אף היא בשנים האחרונות, ניתן לזהות פרטים ספציפיים של ראם לבן. המחקר הגנטי נעשה על ידי פרופ’ ירון טיקוצ’ינסקי מהמרכז האקדמי רופין בשיתוף ובמימון ד"ר נעם לידר וד"ר טל פולק מרשות הטבע והגנים.
המחקר הגנטי לזיהוי פרטים נעשה בשני שלבים. השלב הראשון נעשה בגרעין הרבייה בחי בר יוטבתה, ובו פותחו שלושה פרוטוקולים: אחד להפקת דנ"א מצואת ראמים, אחד לבדיקת איכותו ואחד לקביעת פרוטוקול גנטי לזיהוי פרטני של הפרטים השונים. בשלב זה התגלה שניתן להפיק דנ"א מגללים עד בני שבועיים, והתגלית הובילה לשלב השני של המחקר (2022–2024), שבו נאספו ונותחו מאות דגימות גללים מאזורי השוטטות של העדרים בנגב ומהשוקת בנחל עשוש. לדגימות נעשה ניתוח גנטי כדי להשוותן לדגימות הראמים בגרעין הרבייה בחי בר יוטבתה.
השלב השני הרחיב את הפנל הגנטי של הראמים מ-21 סמנים ל-85 סמנים גנטים אינפורמטיבים ששומשו לזיהוי ודאי של 53 פרטים של ראמים באוכלוסייה הטבעית. הרחבת הפנל הגנטי איפשרה גם לזהות קשרים בין פרטים כמו הורים וצאצאים או קשרי אחים.
בהמשך, נאספו בצורה שיטתית גללים לאורך השנה באזור התפוצה של הראמים כדי לבחון את השינויים בהרכב הפרטים הידועים באוכלוסייה.
בעבר חי הראם הלבן באזורים הצחיחים של חצי האי ערב, כווית, עיראק, ירדן, סוריה, ישראל וסיני. בסוף המאה ה-19, ככל הנראה, הוא נכחד מישראל, וב-1972 נכחד המין כליל מהטבע בעולם. כיום הוא מוגדר בסיכון בדרגת פגיע (VU) על פי הארגון הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע IUCN, ומונה כ-1,000 פרטים בטבע וכ-6,000–7,000 פרטים בשבייה ברחבי העולם.
במטרה להשיב מין זה לטבע בישראל רט"ג מפעילה משנות ה-70 של המאה הקודמת גרעין רבייה של ראם לבן בשמורת טבע חי בר יוטבתה. מאז 1997 הושבו לנגב מאות ראמים והם מתרכזים בעדרים בשלושה אזורים עיקריים: עין שחק, נחל פארן והנחלים קצב וחיון. הפרטים המושבים מסומנים או נצפים בכמה דרכים: באופן אקראי, באמצעות מצלמות המוצבות בשטח ומופעלות בעזרת חיישן תנועה, ובמעקב אחר פרטים ששוחררו עם משדרGPS על צווארם. המידע הטמון בניטור שיטתי חיוני היות שהוא מאפשר לקבל החלטות מושכלות בנוגע לעתיד תוכנית ההשבה ולצורך בהמשך פעילות גרעין הרבייה בחי בר יוטבתה, המונה כיום כ-130 פרטים.
גרעין הרבייה של הראם הלבן הוקם בחי בר יוטבתה ב-1978 עם הגעתם של שמונה פרטים ראשונים. כעשרים שנה אחר כך, בין 1997 ל-2014, הושבו לטבע 129 ראמים בכמה פעימות. בשנים אלו שוחררו הראמים בשיטת "השחרור הרך", כלומר בתהליך מדורג. תחילה הועברו הראמים מגרעין הרבייה בחי בר יוטבתה לתקופת הסתגלות במכלאות אקלום שהוצבו בשטח, שבהן הם קיבלו מזון ומים והיו מוגנים מטורפים, ורק אחרי שהייה בהן כמה שבועות או חודשים הם שוחררו לחופשי.
ב-2017 חודשו השחרורים לאחר הפסקה של כמה שנים, והפעם נעשה הדבר בשיטה חדשה – שיטת "השחרור הקשה". בשיטה זו, שעלותה נמוכה מקודמתה בשיעור ניכר, הועברו הראמים מגרעין הרבייה היישר לשטח ושוחררו בלי ששהו קודם במכלאה לאקלום. בשחרור הקשה שוחררו 85 פרטים, רובם עם משדרים. המשדרים אפשרו לעקוב אחר תנועתם ואחר הצטרפותם לעדרים, וסיפקו מידע חשוב על תחומי המחיה ועל אזורי השוטטות של העדרים בטבע.
ד"ר טל פולק היא מנהלת תחום שימור חיות בר בחטיבת מדע ברשות הטבע והגנים
.jpg)
.jpg)
