אחד המקרים שגיא חסון, פקח תשתיות בשרון הצפוני,  זוכר, הוא טלפון שקיבל מעובר אורח, שסיפר שהפיל מצלמה במעבר ייעודי לבעלי חיים. "המצלמה הייתה ממוקמת גבוה יחסית והוא החליט להפיל אותה כי חשב שהיא הוצבה שם למטרה לא יאה. אחרי שנפלה הוא שם לב שמספר הטלפון שלי כתוב עליה, כי הוא היה כתוב על כל המצלמות שהצבתי, והתקשר אליי. הוא התנצל וחיכה עד שאגיע כדי למסור לי אותה בחזרה, וכך יכולתי להתקין אותה מחדש והנתונים שנאספו לא אבדו".

המצלמות שחסון התקין לא נועדו לבלוש אחרי בני אדם, אלא לתעד שימוש של בעלי חיים במעברים ייעודיים בתשתיות תחבורתיות שונות, שגם אנחנו, בני האדם, משתמשים בהם. 

רבים מאיתנו יוצאים בכל בוקר לעבודה, עולים לרכב ונוסעים בכבישים סואנים או תופסים רכבת ליעד, אבל לא חושבים על כך שכל ציר כזה קוטע רצף של שטחים פתוחים ומונע מעבר חופשי של בעלי חיים מצד לצד. בדיוק כמונו, גם בעלי החיים בטבע זקוקים למרחב פתוח כדי לנוע בו ממקום למקום, אלא שהשטחים הפתוחים הולכים ומצטמצמים בעקבות פיתוח ובינוי מסיביים, ופוגעים בחופש התנועה. 

כדי להבין את ההקשר הוא מסביר שהרשות, כגוף האחראי לשמירת טבע, בוחנת תוכניות תשתית בסדרי גודל שונים על מנת לוודא שאין בהן פגיעה בטבע, בחי, בצומח ובשטחים הפתוחים. כדי לשמור על קישוריות מרחבית, הגורמים במחוזות ובמטה שמים דגש מיוחד בשלבי התכנון על התאמה בין המסדרונות האקולוגיים למיקומי המעברים וגודלם.

היום יש מערכת פנים-ארגונית שפותחה בשנים האחרונות תחת אגף תימ"י. המערכת מנתחת תוכניות הנשלחות באמצעות מערכת תיאום התשתיות הלאומית, ומתריעה על חפיפה בין התוכנית ובין אזורים בעלי רגישות אקולוגית, וגם על שיבוש במסדרונות, שהוא אחד האיומים שיש ביכולתה להתריע עליו. מסילת רכבת או כביש מהיר הם דוגמה לפרויקט תשתית שפוגע ברצף שטחים פתוחים, וכאמור הפתרון הוא בניית מעבר ייעודי לבעלי חיים. 

חוץ מהתפקיד השוטף, חטיבת המדע ברשות מעודדת את הפקחים גם ליזום פרויקט אישי מחקרי, וחסון משחזר: "בעקבות סיור עם ד"ר דותן רותם, כשהיה אקולוג שטחים פתוחים ברשות, התחיל להתגלגל הרעיון לבדוק את מעברי בעלי החיים שרט"ג המליצה על הקמתם ותפקודם. יצאנו לשטח ואט אט רקמנו פרויקט ניטור גדול מאוד שאסף המון נתונים".

יחד הם בחרו לנטר מעברים ייעודיים באמצעות מצלמות כדי לבדוק אלו בעלי חיים משתמשים בהם וכמה, מתי ובאיזו תדירות. היה חשוב  לבדוק אם המעברים משמשים את המינים שלהם הם יועדו ואם הם לא בוחרים דרך אחרת, בטוחה פחות, לחצות מצד לצד. לצורך זה הוא בחן אם המעברים מתפקדים ומממשים את ייעודם ואם הדרישות התכנוניות אכן משיגות את מטרתן, ובדרך זו לגשר על פערי הידע הקיימים במחקר ואיסוף המידע. 

איור 1 מדגיש הבדלים בין מינים ובין אתרים, למשל פעילות גבוהה של דרבן מצוי בשעות הלילה ופעילות בולטת של נמייה מצויה בשעות היום.

איור 2 מציג את שיעור אירועי חיות הבר המזוהות בכל תחנת ניטור, מנורמל ל־100 ימי מצלמה. הוא מאפשר לזהות אילו תחנות מתאפיינות בפעילות גבוהה במיוחד. הנתונים נאספו באביב.

האם הציבור יכול לעזור במשהו? אני תוהה בקול והוא עונה: "בפארק השרון למשל יש מעבר גדול מתחת לכביש 2, שהשקיעו בו המון ובנו אותו עם אלמנטים טבעיים של בולדרים בעלי פתח עילי לאור במרכז תקרת המעבר, שיכניס מעט אור ירח מזמין יותר, כדי שבעלי החיים ירגישו שהוא בטוח יותר לחצייה. על פניו מדובר במעבר מתאים מכל הבחינות, והיה צפוי שיעברו שם הרבה בעלי חיים, אבל גיליתי שלהפך – המעבר הזה משמש יותר את בני האדם. אומנם מעבר יכול לשמש גם אנשים, אבל חצייה של אופנועים, סוסים או כלבים עלולים לפגוע ב’רצון’ של חיות לעבור בגלל ריח שנשאר וכדומה, אז על אף הקושי יש לנסות לבחון את הדברים מנקודת מבטם של בעלי החיים.