צמחי נוי זרים המתפשטים פרא בארץ-ישראל של אמצע המאה ה-20: סקירת פרסומים שנשכחו
דקלי וושינגטוניה בעתלית
צילום: מיכאל בלכר
תקציר
צמחי נוי זרים (אקזוטיים, לא ילידיים) שהובאו במכוון לאזורים חדשים וטופחו על ידי גננים, הם המקור העיקרי להתפשטות צמחים שאינם שייכים לטבע המקורי. חלק מצמחי נוי לא ילידיים פלשו לבתי גידול טבעיים וטבעיים למחצה. הם משנים את הצומח המקומי ולכך יש השלכות אקולוגיות מרחיקות לכת. הם גם גורמים נזק במטעים חקלאיים, בסביבה הבנויה, בתחום התשתיות ובשטחי גינון. התמודדות עם צמחי נוי פולשים היא אחד האתגרים הגלובליים בשימור הטבע. בעיה סביבתית זו משכה את תשומת ליבם של ארגוני שמירת הטבע בישראל רק בעשרים השנים האחרונות, ואיחור זה יכול להוביל למסקנה מוטעית שתופעת צמחי הנוי הזרים המתפשטים לא הייתה מוכרת בארץ קודם לכן. במאמר הנוכחי נסקרים פרסומיהם של שני בוטנאים ישראלים, אוריה פלדמן והלל אופנהימר, שראו אור מסוף שנות ה-30 ועד תחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת ונשכחו עם הזמן. בפרסומיהם ניתן למצוא: פרשנות למינוח העברי הקשור כיום לתחום הפלישות הביולוגיות; עובדות היסטוריות על צמחי נוי זרים הגדלים פרא בארץ-ישראל; תצפיות והסברים על הפצת זרעים של צמחי גינון אקזוטיים; ועדויות מן העבר על תחילת התפשטות פראית של צמחים לא ילידיים שהובאו לגננות נוי בארץ. במאמריהם, שנכתבו לפני עשרות שנים רבות, דנים אופנהימר ופלדמן בצמחי נוי זרים שבימינו מזוהים כמינים פולשים בישראל, כגון אילנתה בלוטית, לנטנה ססגונית, פלפלון דמוי-אלה, פרקינסוניה שיכנית, שיטה כחלחלה וצמחים מעוצים אחרים.
מילות מפתח: פלישה ביולוגית, גננות נוי, צמח מעוצה, צמח לא ילידי, צמח אקזוטי, פליט תרבות, צמח גר, צמח פולש, תולדות המדע, שמירת הטבע
Alien ornamental plants spontaneously spreading in Eretz-Israel of mid-20th century: review of forgotten publications
Michael Blecher
Conservation Biology Unit, Dead Sea and Arava Science Center
Abstract
Alien (exotic, non-native) ornamental plants that have been deliberately introduced to new regions and cultivated by gardeners are the main source of the spread of plants that do not belong to the original nature. Some non-native ornamental plants have invaded natural and semi-natural habitats. They change the local vegetation, which has far-reaching ecological consequences. They also cause damage in agricultural plantations, the built environment, infrastructure and landscaping areas. Dealing with invasive ornamental plants is one of the global challenges in nature conservation. This environmental problem has only come to the attention of nature conservation organizations in Israel in the last twenty years, which could lead to the possible erroneous conclusion that the phenomenon of invasive alien ornamental plants was not previously known in the country. The present article reviews publications of two Israeli botanists from the late 1930s to the early 1960s that have been forgotten over time. In these publications by Uria Feldman and Hillel Oppenheimer, one can find: interpretations of the Hebrew terminology currently associated with the field of biological invasions; historical facts about exotic ornamental plants spreading spontaneously in the Land of Israel; observations and explanations about seed dispersal of such garden plants; and evidence from the past on the beginning of expansion in the country of non-native plants, imported for ornamental horticulture. Oppenheimer and Feldman, in their articles written many decades ago, discuss alien ornamental plants that are now recognized as invasive species in Israel, such as Acacia saligna, Ailanthus altissima, Lantana camara, Parkinsonia aculeata, Schinus terebinthifolius and other woody plants
Key words: biological invasion, ornamental horticulture, woody plant, non-native plant, exotic plant, plant escaped from cultivation, naturalized plant, invasive plant, history of science, nature conservation
מבוא
בפתח שנות ה-90 של המאה הקודמת ראה אור בארצות הברית מאמר אקולוגי בעל כותרת לא שגרתית: ’קטלוג של צרות’ (Mack 1990). המאמר עסק בצמחי גינון מיובאים, או ליתר דיוק בבעיות סביבתיות שחלקם גורמים, והיה אחד הפרסומים הראשונים שהצביעו על גננות נוי כנתיב מרכזי לפלישות של צמחים זרים. באותה שנה פורסם גם מאמר חשוב שבו בפעם הראשונה הוגדרה הכותרת כך: ’פלישות צמחים זרים בישראל’ (Dafni and Heller 1990). החוקרים הישראלים הזכירו גני נוי 31 פעמים בטקסט המאמר ועוד 40 פעמים בטבלה הכלולה בעבודתם, וראו בהם סוג של בית גידול שחדרו אליו צמחים זרים. בגוף המאמר הם מנו שני מינים בלבד של צמחי נוי אקזוטיים מסך 123 צמחים זרים שתועדו אז גדלים פרא בישראל, והגדירו אותם פליטי תרבות מהגינון. בטבלה המסכמת הוסיפו דפני והלר עוד צמחי נוי אקזוטיים אחדים. כלומר, שטחי גינון הוזכרו בעיקר בתור בית גידול שסובל במידה זו או אחרת מצמחים זרים שהם עשבים רעים, רובם המוחלט מינים לא מעוצים (Dafni and Heller 1990), אך המחברים אינם דנים בצמחים הלא ילידיים הנטועים בפארקים, בגנים ובגינות, כבמקור של מינים זרים המתפשטים בארץ, וכמעט לא מזכירים אותם.
לפיכך כל מי שמעוניין ללמוד על התפתחות תופעת צמחי הנוי הפולשים בארץ יכול להסיק מהנתונים שהוצגו לעיל כי מדובר בתהליך שהחל בישראל רק בעשורים האחרונים, והיה מוכר לפני כן בעיקר בארצות רחוקות מאיתנו. אכן, בעיה סביבתית זו משכה את תשומת ליבם של ארגוני שימור הטבע בישראל רק בעשרים השנים האחרונות, אך תופעת ההתפשטות של צמחי גינון זרים והעיסוק של אנשי המקצוע בה החלו עשרות שנים קודם לכן. בסקירה הנוכחית נחשפים מחדש פרסומים נשכחים בנושא הנידון, שראו אור מסוף שנות ה-30 ועד תחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת והיו פרי עטם של שני בוטנאים ישראלים – אוריה פלדמן והלל אופנהימר.
אוריה פלדמן (1887–1958) – אגרונום בהשכלתו, מראשוני המורים לטבע בארץ-ישראל וסופר בתחום הבוטניקה והגננות – היה המוציא לאור והעורך של כתב העת החלוצי ’הטבע והארץ’ (תדהר 1949; ברש 1959). הלל אופנהימר (1899–1971) – לימים פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים (בפקולטה ברחובות) וחתן פרס ישראל בתחום החקלאות – היה גם הוא מייסד ועורך של כתב עת חלוצי בארץ-ישראל, עיתון מדעי בשפה האנגלית לבוטניקה וגננות (Reichert 1960).
המאמרים של אופנהימר באנגלית, בעברית ובצרפתית (1945, 1947, 1960, 1961) ושל פלדמן (1937, 1949) בנושא מה שמוגדר כיום ’צמחים פולשים’ כוללים מידע מהותי חשוב ללימוד התהליכים שהחלו בנוף הצומח בישראל לפני שנים רבות, ולהבנת התפתחות התפיסה של אנשי המקצוע בארץ בנוגע לפלישת צמחים זרים. בפרסומיהם של פלדמן ואופנהימר מאמצע המאה ה-20 ניתן למצוא מבחר סוגיות: פרשנות למינוח העברי, שהיום קשור לתחום הפלישות הביולוגיות; מידע היסטורי על צמחי נוי זרים הגדלים פרא בארץ-ישראל; תצפיות והסברים על דרכי ההפצה של מיני צמחים אקזוטיים כאלה; ועדויות מן העבר על תחילת התפשטותם של צמחים לא ילידיים בארץ. עוד לפני עשרות רבות של שנים כתבו שני הבוטנאים מהיישוב היהודי בארץ על מיני צמחים זרים שמזוהים בימינו כפולשים בישראל, כגון אילנתה בלוטית, לנטנה ססגונית, פלפלון דמוי-אלה, פרקינסוניה שיכנית, שיטה כחלחלה וצמחים מעוצים אחרים.
אולם עבודות אלו של פלדמן ואופנהימר שקעו לתהום הנשייה במשך כשמונה עשורים. הן לא מצוטטות בסדרת מאמרים ובספר על מינים זרים בצמחיית ישראל (הלר ודפני 1983, דפני והלר, 1984; Dafni and Heller 1980, 1982, 1990) או בפרסומים על צמחיית הארץ בכללותה (Zohary 1966, 1972; Feinbrun-Dothan 1978, 1986; Danin 2000), ואף אינן נזכרות בספרים מהשנים האחרונות, שבהם נושא צמחים פולשים בישראל נידון בהרחבה ובציטוט יותר מחצי אלף מקורות מהארץ ומהעולם (דופור-דרור 2019; Dufour-Dror 2012). אם כן, נתונים ותובנות של פלדמן (1937, 1949) ואופנהימר (1945, 1947, 1960, 1961) נסקרים להלן במבט היסטורי, אך מזווית ראייה של הידע העכשווי על פלישות ביולוגיות.
פרשנות למינוח העברי השייך בימינו לפלישות ביולוגיות
פלדמן היה כפי הנראה הראשון שהפנה תשומת לב מיוחדת למינוח הקשור בתופעת צמחים זרים הגדלים בארץ באופן פראי (פלדמן 1937). אף שדן בנושא זה בהרחבה, וכלל בו גם את הגידולים החקלאיים המסורתיים בארץ-ישראל הנזכרים בתורה או במשנה, בסקירה זו נזכרים רק היבטים שאפשר לשייך לצמחי הנוי. לדעתו של פלדמן צמח שניתן לכנותו ’אזרח’ הוא מין שגדל בארץ מימים ימימה, צמח אשר מזרע עצמו בתנאים הטבעיים של הארץ, גדל בה בלי כל טיפול מצד האדם, וגם מצליח לפרוח ולעשות פירות וזרעים. מכאן הוא מפרש את המונח ’צמח גר’ כמין שהובא לארץ בכוונה (על ידי חובבים, גננים, יערנים) או לא בכוונה, והצליח להסתגל ולהתאקלם במידה כזאת, עד שנראה בכול כאזרח (פלדמן 1937). כלומר, הגדרת ’צמח גר’ של פלדמן בהחלט תואמת את המונח naturalized plant בשפה האנגלית, המקובל בימינו בחקר הפלישות הביולוגיות (ראו למשל אצל דופור-דרור 2019; בלכר ובלכר 2023; עם הפניותיהם לספרות מדעית בינלאומית). מחבר מאמר זה סבור כי השימוש במונח ’צמח גר’ (בלכר 2016; בלכר ובלכר 2023), כפי שהציע והגדיר פלדמן (1937), הינו ראוי מבחינה מקצועית, הולם מבחינה לשונית ומוצדק מבחינה היסטורית, ולדעתו עדיף על המונח הנרדף ’צמח מאוזרח’ (דופור-דרור 2019).
אחת הדוגמאות בהן יישם פלדמן (1937) את הגדרת המונח ’צמח גר’ הוא צבר מצוי (Opuntia ficus-indica), לדעתו הצבר התאקלם עד כדי כך שזורע עצמו במידה רבה ונהפך פה ושם לצמח מזיק. פלדמן היה סבור כבר בשנת 1937 שאת האקליפטוס אפשר לכלול ברשימת צמחי הבר של הארץ, אם כי הוא הוסיף והדגיש: "גם הצבר וגם האקליפטוס גרים הם, שהתאזרחו בארץ". הוא ציין במאמרו את תצפיותיו בנבטי אקליפטוס רבים, אשר "נבטו וצמחו מעצמם" על חופי נחל מוסררה (נחל אילון בימינו), בסביבות שרונה הגרמנית וברמת גן (פלדמן 1937). מאוחר יותר (פלדמן 1949) הוא דייק וכתב שמדובר במין אקליפטוס המקור (Eucalyptus camaldulensis).
פלדמן היה גם מתרגם מאמרים וספרים בתחום המדע והחקלאות (תדהר 1949). בהיותו עורך כתב העת ’הטבע והארץ’ הוא בחר לפרסם מאמר על פלישת רכיכות (אבבוט 1950) מעיתון מדע פופולרי של מוזיאון הטבע בניו-יורק .(Abbott 1950) את כותרת המאמר באנגלית – ’שבלולים פולשים’ – פלדמן לא תרגם באופן מילולי אלא העדיף להציגו בשם ’שבלולים נודדים למרחקים’. ייתכן שצירוף המילים המקורי נשמע מוזר מדי לדוברי עברית בימים ההם, אולם בגוף המאמר (אבבוט 1950) המתרגם השתמש במונח ’מין פולש’ הן ביחיד הן ברבים, כפי הנראה בפעם הראשונה בשפה העברית. יש להדגיש שמדובר במאמר שכתוב בסגנון עממי, ועם זאת הוא בעל תוכן מקיף שהקדים את זמנו. מאמרו של אבבוט (Abbott 1950) ראה אור שמונה שנים לפני ספרו פורץ הדרך של אלטון בתחום המחקר של פלישות ביולוגיות (Elton 1958), ועל רקע זה בחירתו של עורך ’הטבע והארץ’ לתרגם ולפרסם דווקא מאמר של אבבוט מדברת בעד עצמה. אפשר רק להצטער שבעיית בעלי חיים וצמחים זרים מתפשטים זכתה בתשומת לב בישראל רק כיובל לאחר מכן, ושהמונח ’מין פולש’ נכנס לשפה המקצועית בארץ רק בשנות האלפיים. נראה שנקודת המפנה הייתה הכנס באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (בר ושות’ 2005).
לאור הידע העכשווי מעניינת הגדרתו של פלדמן (1937) בנוגע לשאלה מהו צמח זר: "צמח אשר אינו נזרע מעצמו, או (לכשנזרע במקרה) אינו עולה יפה בתנאים הטבעיים של הארץ ואינו מצליח לגמור את מחזור-חייו, כלומר-אינו פורח, או פורח אבל אינו עושה פירות וזרעים". הגדרה זו אינה תואמת את הפירושים העכשוויים של המונח ’צמח זר’ (alien plant) המקובלים בחקר מינים פולשים (ראו הצעות והפניות לספרות אצל דופור-דרור 2019; בלכר ובלכר 2023), אבל היא בהחלט מתאימה למושגים צמח זר ידידותי לסביבה, צמח מיובא שטוב לטבע המקומי, וצמח נוי שראוי להכניסו לרשימה ’ירוקה’ של צמחים זרים לא פולשניים.
מהירות הגדילה של עצים לא ילידיים השתולים כצמחי נוי
בתחילת שנות ה-40 משכה את תשומת ליבו של אופנהימר גדילה מהירה בארץ-ישראל של מיני צמחים שונים. מטרת הדו"ח שהוא פרסם בעניין זה (Oppenheimer 1945) הייתה לקבוע נתוני מקסימום של קצב הצימוח בתנאים אופטימליים (מאלה שישנם בארץ). המאמר עסק לא רק בצמחי נוי מיובאים אלא גם בגידולי חקלאות ובמינים ילידיים של ישראל, ויש לציין שבמבוא הזכיר אופנהימר כמובן את חשיבות הסוגיה לתחום ניהול היערות. במה שקשור לנושא הסקירה הנוכחית הוא הדגיש את הצימוח המהיר באופן מפתיע של מינים מסוימים מצמחי נוי לא ילידיים בארץ-ישראל, ואלו כמה עצים מבעלי קצב הגידול הבלתי רגיל שהוא מנה: אזדרכת מצויה (Melia azedarach), אילנתה בלוטית (Ailanthus glandulosa), אקליפטוס המקור, פרקינסוניה שיכנית (Parkinsonia aculeata) (איור 1) וכן שיטה כחלחלה (Acacia saligna) (איור 1), ששימשה דוגמה גם לשיטים זרות אחרות. כמו כן ציין אופנהימר שיחים שכפי הנראה אינם משמשים לגינון – טבק השיח (Nicotiana glauca) וקיקיון מצוי (Ricinus communis), שגדלים בארץ במהירות מפתיעה (Oppenheimer 1945). כל אלה מוגדרים כיום צמחים פולשים בישראל (דופור-דרור 2019).
איור 1: פרקנסוניה שיכנית (ימין), שיטה כחלחלה (שמאל). ציורים: אירנה בלכר © 2006
פרקינסוניה שיכנית היא אחד הצמחים הזרים המתועדים בתצפיות של אופנהימר (Oppenheimer 1945) כדוגמה לעץ המתפתח בתנאי גינון במהירות רבה: השתיל שניטע ברחובות בשנת 1938 הגיע כעבור 7 שנים לגובה 9 מטרים עם גזע בקוטר 22 ס"מ וצמרת ברוחב יותר מ-10 מטרים. לדעתו של אופנהימר קצב הגדילה של מין זה יוצא דופן, אם מביאים בחשבון את עלעליו הקטנים אשר נושרים בקלות. לפי הנחתו של החוקר חלק ניכר מהמזון הדרוש לצמיחתו המהירה של העץ נטמע בעורקי העלים שלו ובקליפה הירוקה של הגזע והענפים.
בדוגמה של אקליפטוס המקור ציין אופנהימר עצים ברחובות, במקווה ישראל וליד זכרון יעקב שהגיעו לגובה כ-30 מטרים, אך החוקר הדגיש שלעומת צמיחה מהירה מאוד של האקליפטוס במהלך 10 עד 15 השנים הראשונות, גדילת העץ לגובה בהמשך איטית יותר, עקב השפעת תנאי האקלים בארץ (Oppenheimer 1945). בהקשר של נושא הסקירה הנוכחית קצב הצמיחה המהיר של אקליפטוס המקור בעשור חייו הראשון נראה בעל חשיבות, שכן פרטים של מין זה מתחילים לייצר זרעים בדרך כלל בגיל 5 עד 7 שנים, ולעיתים אף מוקדם יותר (דופור-דרור 2019).
על פי הידע הקיים בימינו קצב הצמיחה משמש מנבא יעיל של פולשנות לעצים, ולכן צמיחה מהירה יכולה לשמש לזיהוי פלישות פוטנציאליות של עצים זרים (Lamarque et al. 2011) לצד תכונות פולשנות נוספות. חשיפת תכונות הפולשנות במיני הצמחים הזרים, שהיום אנו יודעים שהם פולשים בישראל, בוודאי לא עמדה על הפרק בשנות ה-40, ומובן שאופנהימר (Oppenheimer 1945) לא נתן פרשנות כזו לתצפיותיו החלוציות, אם כי שנתיים בלבד אחר כך התפרסם מאמרו על ריבוי פראי של צמחים לא ילידיים בארץ.
עובדות על צמחי נוי אקזוטיים מעוצים המתרבים באופן פראי
בפעילותו המקצועית אופנהימר עסק גם ביערנות ובהכנסת עצים חדשים לארץ ואקלומם (חת 1971; Reichert 1960). על רקע זה ראוי לצטט את המשפט שבו פתח את מאמרו על ריבוי פראי של צמחים זרים בארץ, בעיקר צמחי נוי (Oppenheimer 1947): "מיני צמחים מסוימים, כאשר הם מובאים למדינות רחוקות מאזור התפוצה המקורי שלהם, מתרבים במהירות ולעתים קרובות אפילו הופכים למטרד, בעוד שאחרים אינם מסוגלים להתרבות בהצלחה".
אופנהימר (1947) ציין שאומנם התבססות פראית של אוכלוסיות צמחים ממינים שהובאו לארץ מאזור אחר תלויה בתכונות ביולוגיות של המינים, כגון פריחה, האבקה, מבנה הזרע, הפצה על ידי בעלי חיים, נביטה, אך בה בעת היא תלויה גם בגורמים אקלימיים כמו טמפרטורה ומשקעים, וסבר שברוב הצמחים המעוצים שהובאו לגינון בארץ-ישראל ממדינות טרופיות וסובטרופיות ריבוי פראי הוא היוצא מן הכלל. להערכתו ריבוי כזה מתרחש בצמחים מעוצים לא ילידיים רק בתנאים שבהם הקרקע מוגנת דיה מפני קרינה ישירה של השמש, ועם זאת עוצמת האור אינה נמוכה מכדי שתהפוך את התפתחות השתילים לבלתי אפשרית. כמו כן, החוקר כתב שלעיתים קרובות ריבוי צמחים אלה מותנה באספקת לחות תכופה או קבועה, אם במכוון אם בצירוף מקרים. הוא הביע דעה שסביבת היישובים בארץ צחיחה עבור הנבטים של המינים הרב-שנתיים הנדונים במאמרו, ולכן הסיכוי שיתפתחו לפרטים בוגרים של עצים או שיחים אקזוטיים קיים רק במקומות דוגמת שטחי הגינון, שבהם אספקת הלחות עדיפה מתנאי הסביבה הכלליים (Oppenheimer 1947).
אולם אופנהימר הדגיש שמינים זרים מעטים בכל זאת מצליחים להתרבות באופן פראי גם בתנאי האדמות שטופות השמש של מישור החוף. לדעתו מקרים נדירים ובלתי רגילים כאלה ראויים לתשומת לב מיוחדת בהיותם דוגמאות ליכולתם של מיני צמחים אקזוטיים לעמוד בתנאי יובש קשים אפילו בשלב מוקדם של התפתחותם. במאמרו על צמחים זרים המתרבים בארץ ללא התערבות יד אדם (Oppenheimer 1947) מרוכזות תצפיות מהאזור שבין יפו לעזה, בעיקר ברחובות וסביבתה, אך גם מכמה נקודות אחרות. במאמר זה מזכיר החוקר אותם צמחי נוי זרים מעוצים בעלי קצב צימוח מהיר שמונו בפרסומו הקודם (1945): עצים – אזדרכת מצויה, אילנתה בלוטית, אקליפטוס המקור, פרקינסוניה שיכנית, שיטה כחלחלה, ושיחים – טבק השיח, קיקיון מצוי. שנתיים אחר כך הוא מוסיף בעבודתו (Oppenheimer 1947) עוד מינים של צמחי נוי מעוצים לא ילידיים המתרבים בארץ בדרך פראית, בהם העצים ברכיכיטון צפצפתי (Brachychiton populneus), וושינגטוניה חוטית (Washingtonia filifera), פלפלון דמוי-אלה (Schinus terebinthifolia), רוביניה בת-שיטה (Robinia pseudoacacia) ושיטת המשוכות (Vachellia farnesiana); והשיחים דודוניאה דביקה (Dodonaea viscosa) (איור 2) ולנטנה ססגונית (Lantana camara) (איור 2). כל הצמחים האלה הם בעלי תכונות פולשנות מובהקות, שהתממשו בימינו בבתי גידול שונים בארץ (דופור-דרור 2019; בלכר ובלכר 2023; דנין ופרגמן-ספיר 2024). מרשימת אופנהימר (1947) אפשר לציין גם צמחים זרים אחרים המוכרים כיום בישראל כמינים הנמצאים בשלב זה או אחר של פלישה (דופור-דרור 2019; דנין ופרגמן-ספיר 2024): צמח בשרני אגבה אמריקנית (Agave americana), מטפסים אספרג מנוצה (Asparagus setaceus) ולפופית כפנית (Ipomoea cairica).
איור 2: דודונאה דביקה (ימין), לנטנה ססגונית (שמאל). ציורים: אירנה בלכר © 2006
לנטנה ססגונית היא השיח שזכה לדיון מפורט במאמרו של אופנהימר (1947). על פי תצפיותיו צמח זר זה מצא תנאים נוחים להתרבות מזרעים ברחבי מישור החוף של ארץ-ישראל. החוקר ציין שבמקרים רבים לנטנה מתפתחת בצל עצים: ענפיה חודרים מבעד לצמרת העץ ובו בזמן צומחים גם בכיוון אופקי, וכך הם יוצרים סבך בלתי חדיר. אופנהימר ציטט מקור ספרותי מארה"ב והדגיש שתצפיותיו בלנטנה בארץ-ישראל תואמות היטב את הנתונים על מין זה בחוף האטלנטי של פלורידה, אך העיר שבפלורידה מדובר בשיח קטן, שגובהו המרבי 1.5 מטרים, בעוד שבארץ לנטנה מתנשאת לגובה 5 מטרים, ויוצרת סבך המורכב מכמה פרטים רחבים אף יותר (Oppenheimer 1947). הוא גם כתב במאמרו שבתנאי הבצורת הקיצית שרויה לנטנה לעיתים במצב נבילה, המלווה בנשירה חלקית של עלים, אך עם תחילת גשמי החורף השיח שוב יוצר עלים רעננים ותפרחות, ולא ניכרת בו התייבשות ענפים. באור הידע הקיים כעת ראוי לציין שאופנהימר (1947) ראה בלנטנה ססגונית מערכת טקסונומית מורכבת של מין ביולוגי ושל זני התרבות שפותחו על בסיסו (L. camara and its varieties), כלומר הוא נקט גישה שמקובלת במחקרים מודרניים על צמח זה (L. camara sensu lato), המופיע ברשימת מאה המינים הפולשים המסוכנים בעולם (בכללם בעלי חיים ואורגניזמים אחרים), שבה מופיעים 36 צמחים בלבד (Global Database 2025).
עדויות על תחילת התפשטותם של מיני שיחים ועצים זרים
עוד לפני קום המדינה הפנה אופנהימר את תשומת הלב להתפשטות פראית של לנטנה במישור החוף בארץ, והדגיש זאת אפילו בתקציר מאמרו (Oppenheimer 1947). בגוף המאמר הוא פירט וכתב שבשנות מלחמת העולם השנייה נצפתה התפשטות מהירה של השיח הזר בסביבות רחובות, ראשון לציון וחדרה. על פי נתוניו לנטנה הייתה כבר אז שכיחה מאוד בפרדסים נטושים: זרעיה נבטו בתנאי השקיית עצי ההדר, ולאחר הזנחת עצי הפרי הנטועים והפסקת השקייתם המשיכו פרטי השיח הזר להתפתח. בתחילת שנות ה-60 פרסם החוקר עוד מאמר ובו סיכם את תצפיותיו אחרי השינויים בצומח הפרדסים הנטושים ליד רחובות, שבהם רוב עצי תרבות לא הושקו כמעט 25 שנה (Oppenheimer 1961). המידע שהוא אסף הביא אותו לידי מסקנה כי במהלך 20–25 שנה צמחי נוי מעוצים אקזוטיים המתפתחים בפרדסים המוזנחים לצד צמחי בר ילידיים (כולל מינים מעוצים), מחליפים את עצי ההדר שגודלו בהם לפני כן. מלבד לנטנה מצא אופנהימר עניין מיוחד בעוד שני מינים – פלפלון דמוי-אלה ושיטה כחלחלה. הוא הדגיש ששני מיני עצים זרים אלה יוצרים בפרדסים הנטושים עומָדים טבעיים, לכאורה, של קבוצות צפופות המורכבות מפרטים הגדלים פרא. במאמר (1961) הן מוצגות גם בתצלומים. תת-הכותרת של פרסומו – ’התפשטות של מינים מעוצים אקזוטיים’ (בתרגום מילולי מצרפתית) – ושימושו במילה expansion גם בתקציר בשפה האנגלית (Oppenheimer 1961) אינם מותירים מקום לספק לגבי התופעה שתועדה.
אופנהימר מצא בפרדסים הנטושים "חורשה אמיתית בזעיר-אנפין" של פלפלון דמוי-אלה, שהחליף את עצי ההדר והגיע לגובה 4 עד 5 מטרים. החוקר ציין שהמין הוא צמח נטוע נפוץ באזור רחובות, אולם הופתע מהתפתחותו הפראית והשופעת של העץ הדרום אמריקני עשיר העלים בתנאים של מזג אוויר צחיח יחסית. הוא פנה למומחים המכירים את הצמח בתחום תפוצתו הטבעית בברזיל, בפרגוואי ובארגנטינה, ועל בסיס מידע שקיבל מהם הגיע לידי מסקנה שהתנאים האקלימיים שם דומים מאוד לתנאים באזור רחובות. אופנהימר הדגיש שפלפלון דמוי-אלה ידוע כמין רב-צורתי, הכולל גם צורות עמידות מאוד ליובש (Oppenheimer 1961). לצד לנטנה גם צמח זה נמנה בימינו עם 36 הצמחים שברשימת מאה המינים הפולשים המסוכנים בעולם (Global Database 2025).
אופנהימר כתב שהזדמן לו לצפות בהתפתחות חורשה קטנה של שיטה כחלחלה בפרדס תפוזים נטוש. על פי תצפיותיו הצמחים הראשונים של העץ האקזוטי התפתחו באתר במהירות רבה והניבו פירות מהר מאוד. הם הולידו במשך 20 שנה שפע של צמחים צעירים, שהתפתחו סביבם, ולבסוף חורשת העץ האוסטרלי הגיעה אף למצב של מחזור ב’יער בתולי’ (Oppenheimer 1961): גזעיהם של הפרטים הוותיקים ביותר, שנשברו מהרוח ונפלו על הקרקע, החלו להירקב וצאצאיהם תפסו את מקומם. על פי סיכום החוקר זו הייתה חורשה כמעט טהורה של שיטה כחלחלה, והמתחרה היחיד שלה שהוזכר היה שיזף מצוי (Ziziphus spina-christi). גם לגבי שיטה כחלחלה למד אופנהימר נתונים על תנאי גידולו של העץ הזר בארץ מוצאו והסיק שהם דומים מאוד לתנאים בישראל, ומכאן מובן לדעתו שהשיטה האקזוטית מתפשטת בארץ. להרחבת התמונה הוא לא הסתפק במעקב אחר השיטה הזרה בפרדסים ליד רחובות אלא הביא במאמרו דוגמאות גם מתצפיותיו ומהמידע שקיבל מאנשי מקצוע אחרים על התפשטות שיטה כחלחלה במקומות אחרים: בשער הגיא בדרך לירושלים, באזור מקורות נחל הירקון ובחוף הים מדרום לעכו. אופנהימר סיכם שמדובר באחד המינים הלא תובעניים שיש לרשות יערן בארץ – עץ הגדל אפילו על מדרונות הרים סלעיים פתוחים לשמש (Oppenheimer 1961). כעבור שלושה עשורים, במאמר על פלישות צמחים זרים בארצנו (Dafni and Heller 1990) הוזכר העץ האוסטרלי רק בפרק נ"ב (postscriptum), בעוד שהתפשטותו התרחשה במקומות רבים וניסיונות לדכא אותו באמצעות כריתה, ניכוש וריסוס לא צלחו (בונה 1991). היום שיטה כחלחלה היא עץ פולש בולט מאוד בישראל, ויש המעניקים לה את התואר המפוקפק ’הצמח הפולש המפורסם ביותר בארץ’ (דופור-דרור 2019).
במאמר אחר של אופנהימר (1960) מובא מידע על התפשטות של דקל הוושינגטוניה בארץ בכלל ובאזור עתלית בפרט. המחקרים שבוצעו באמריקה בשנים האחרונות אינם מאשרים את הימצאותם של שני מינים בסוג הוושינגטוניה (ראו הפניות אצל בלכר ובלכר 2023). כיוון שכך, המידע שפורסם לפני שישה עשורים וחצי נגע בדקל וושינגטוניה בהכללה (.Washingtonia sp). אופנהימר העריך שפרט אחד בוגר של הדקל האמריקני הגדל בארץ מפזר מדי שנה עשרות אלפי זרעים, שרק חלקם הקטן נובט, וציין שהנביטה הפראית של הוושינגטוניה קורית בעיקר במקומות לחים – מתחת לעצים מושקים, בשטחים מורטבים במי נגר לעיתים קרובות, ובגינות נוי על ערוגותיהן ושביליהן. הוא תיאר במאמרו את תופעת התפשטותה של הוושינגטוניה מהמקור הנטוע בתחנת הניסיונות ההיסטורית בעתלית (המקור עדיין קיים, איור 3) לתוך השטח המוכר כיום בשם שמורת חורבת קרתא. פרטי הוושינגטוניה נמצאו על שפת נחל אורן החל מהמעיין שבמזרח המבצר, אך גם בשדה, הרחק מהמים, ואף על צלע ההר הנושא בריכת מים, כ-10 מטרים מעל המישור, ששם מעידה משוכת קנה על לחות (אופנהימר 1960). לדעת החוקר התנאים באתר דומים לתנאים בקליפורניה, בפרט לבית גידול הוושינגטוניה שהוא צפה בו בקניון הדקלים בהרי סן ברנרדינו. במאמרו על וושינגטוניה הדגיש אופנהימר שזהו צמח מדברי, ומידע על התפשטותו בדרום הארץ, שנאסף בעשורים האחרונים, מספק עוד ראיות שאכן כך הדבר. למשל בחבל ים המלח ובמדבר יהודה, כולל העיר ערד, שטרם הייתה על המפה בזמן פרסום מאמרו של אופנהימר, תועדו בשטחים פתוחים ובתחום עירוני מאות רבות של פרטי וושינגטוניה גדלים פרא (בלכר 2016; בלכר ובלכר 2023).
איור 3: שדרת הוושינגטוניה בעתלית (צולם בשנת 2018). התפשטות הדקל האמריקני מאתר זה לשטח המוכר כיום כשמורת חורבת קרתא תיאר הלל אופנהימר בשנת 1960
, צילום: מיכאל בלכר
אופנהימר (1947, 1960, 1961) דן במאמריו בדרכי ההפצה למרחק של הצמחים הזרים בארץ. על פי מבנה יחידת ההפצה הוא העריך שמינים מסוימים, כמו אילנתה בלוטית, מופצים ברוח (Oppenheimer 1947), אולם במיוחד משכו את תשומת ליבו דרכי הפצת זרעים באמצעות בעלי חיים. למשל הוא מזכיר בהקשר זה עדרי בקר הרועים בפרדסים הנטושים (Oppenheimer 1961) – גורם שניתן לשייך להפצת שיטה כחלחלה, אף על פי שאין במאמרו חיבור ישיר בין העדרים להפצת העץ הספציפי. גם אזכור תפקיד הנמלים בהפצת זרעים (Oppenheimer 1961) רלוונטי לגבי השיטה האוסטרלית וצמחים אחרים. אופנהימר הדגיש בפרסומיו שרוב מיני הצמחים האקזוטיים המתרבים באופן פראי הם בעלי פירות דמויי ענבה (בשרניים, עסיסיים) הנאכלים על ידי ציפורים, כגון אספרג מנוצה, דקל וושינגטוניה, לנטנה ססגונית ופלפלון דמוי-אלה, וציין שהפצה על ידי ציפורים ממלאת תפקיד מרכזי בריבוי פראי של מינים המותאמים לסביבה צחיחה למחצה. את ההוכחה להפצת זרעים תוך-גופית בעזרת ציפורים הוא מצא בדפוס הפיזור של פרטי לנטנה, הגדלים פרא ליד תרנים של קווי חשמל, שבחלקם העליון מותקן ציוד המספק לעופות עמדות מנוחה (Oppenheimer 1947). החוקר סבר שמבין העופות בולבול (Pycnonotus xanthopygos) הוא הגורם העיקרי בהפצת צמחים זרים, ובהתייעצות עם הזואולוג היינריך מנדלסון מאוניברסיטת תל אביב העלה גם את עטלף פירות (Rousettus aegyptiacus) למעמד של מפיץ חשוב (Oppenheimer 1961). כיום יש עוד דוגמאות לבעלי כנף המפיצים צמחי נוי זרים בארץ (ראו אצל בלכר ובלכר 2023). על פי סקירת ספרות עכשווית (Traveset and Richardson 2014) לפחות שני שלישים מהצמחים הפולשים המעוצים הנפוצים ביותר הם בעלי פירות בשרניים (עסיסיים), או זרעים עם ציפה בשרנית או מייצרים מבנים אחרים כדי למשוך אליהם בעלי חיים מפיצים, בעיקר ציפורים.
סיכום
פלדמן (1937, 1949) ואופנהימר (1945, 1947, 1960, 1961) כפי הנראה לא הקדימו את זמנם בהבנת הסכנה הטמונה בצמחי נוי זרים פולשניים במשמעות העכשווית התקפה, אך הם בהחלט זיהו את התופעה המתפתחת ואפילו השתמשו במילים ’מטרד’ ו’מזיק’ (ראו ציטוטים לעיל) לגבי מינים מסוימים. פלדמן (1937) דן אף בחשיבות התחום המוגדר היום שירותים להגנת הצומח וביקורת, שהיה קיים כבר אז גם בארץ-ישראל ברמה זו או אחרת, אולם הוא הדגיש: "כשכל אחד טס באווירונים ועובר פעמים אחדות בשנה את האוקיאנוס, קשה מאוד להעמיד מחיצות בפני הפצת הצמחים והעברתם מארץ אחת לשנייה". תהליך ההתפשטות האפשרית של צמח זר, שמתחיל לעתים מפרט יחיד שהתגלה במקרה וגדל פרא באחת מפינות הארץ, תואר במאמרו במילים פשוטות אלו: "מכיוון שהובא ומכיוון שהצליח לפרוח ולתת פרי וזרע, – מי יודע? אולי בשנה הבאה יהיו ממנו עשרות, ויתכן שכעבר עשרות שנים יעמד החוקר של צמחית ארץ-ישראל בפני פרובלמה: מנין מוצאו? מי ומתי הביאהו?" פלדמן (1937) סיכם בתחזית ספקנית למדי לגבי העתיד: "אם הצמח מתאים לאקלים ולקרקע, אם הוא נוח להסתגל, – הרי כל שמירת הגבולות, כל הבדיקות והגזרות לא יועילו. ולבוטנאים שלנו, וביחוד לאלה העוסקים בגיאוגרפיה של הצמחים, מוכנה מראש עבודת מחקר רבה במאות השנים הקרובות..."
פלדמן ואופנהימר ראו בהתפשטות צמחים זרים ’פרובלמה’ בראי תקופתם, כלומר במובן של סוגיה מהותית לעיון ומעוררת עניין מיוחד למחקר, אך עדיין לא נושאת משמעות של בעיה סביבתית. עם זאת, אין בכך כדי להמעיט כהוא זה מחשיבותם של פרסומיהם החלוציים.
תודות
ברצוני להביע כאן את תודתי העמוקה לד"ר עוזי פז ז"ל, שתמך בי לאורך כל דרכי המקצועית בארץ והיה מקור השראה לעניין שלי בתולדות שמירת הטבע בישראל, בהיסטוריה שבה הוא עצמו היה דמות בולטת וגם כתב עליה. סקירה צנועה זו מוקדשת לזכרו.
הערותיהם של מרב לבל וין ושל עמית עלום שם על הגרסה הראשונית של המאמר סייעו לשפרו.
מקורות
אבבוט ט. 1950. שבלולים נודדים למרחקים. הטבע והארץ, ח(ה), 221–227.
אופנהימר ה. 1960. על הוושינגטוניות – לרגל יובל לאימוצן. ליערן, 10, 28–34.
בלכר מ, בלכר א. 2023. פלישת צמחי נוי זרים בערד וסביבתה ותוכנית עירונית מומלצת לטיפול ומניעה. מחקרי הנגב, ים המלח והערבה 15, 1–24.
https://hal.science/hal-05141169
בר פ, נגואיצה ד, כהן ע (עורכים). 2005. פלישות ביולוגיות במערכות אקולוגיות בישראל. תקצירי הרצאות ורשימות מינים פולשניים. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ברש א. 1959. אוריה פלדמן ז"ל. טבע וארץ, א(א-ב), 2–3.
דופור-דרור ז"מ. 2019. הצמחים הפולשים בישראל. מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת. תל אביב: הוצאת דן פרי.
דפני א, הלר ד. 1984. צמחים גרים בישראל. בתוך: ויזל י (עורך). החי והצומח של ארץ-ישראל, אנציקלופדיה שימושית מאוירת, כרך 8, 47–51.
הלר ד, דפני א. 1983. צמחי בר גרים בישראל: היבטים פיטוגאוגרפיים, אקולוגיים וחקלאיים. ירושלים – תל אביב: החברה להגנת הטבע, השרות לשמירת איכות הסביבה ומשרד החינוך והתרבות.
חת ד. 1971. פרופסור ה. ר. אופנהימר ז"ל – חלוץ דגול של המחקר היערני. ליערן, 21(4-3), 51.
פלדמן א. 1937. צמחי-בר גרים בצמחיית ארץ-ישראל. הטבע והארץ, ד(א), 501–504.
פלדמן א. 1949. הערות אחדות למאמרו של דיר ה. ר. אופנהימר:Natural reproduction of exotic plants in Palestine. עיתון לבוטניקה, סדרת רחובות, 7, יד–יג.Palestine Journal of Botany, Rehovot Series, 7 .
תדהר ד. 1949. אוריה פלדמן. בתוך: אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו. כרך 3, 1268–1269.
Abbott RT. 1950. Snail invaders. Natural History, 59(2), 80–85
Dafni A, Heller D. 1980. The threat posed by alien weeds in Israel. Weed Research, 20(5), 277–283
Dafni A, Heller D. 1982. Adventive flora of Israel: Phytogeographical, ecological and agricultural
aspects. Plant Systematics and Evolution, 140(1), 1–18
Dafni A, Heller D. 1990. Invasions of adventive plants in Israel. In: di Castri F, Hasen AJ, Debussche M (Eds). Biological Invasions in Europe and the Mediterranean Basin. Dordrecht: Kluwer, 135–160.
https://doi.org/10.1007/978-94-009-1876-4_8
.Danin A. 2000. The inclusion of adventive plants in the second edition of Flora Palaestina. Willdenowia, 30(2), 305–314
Dufour-Dror J-M. 2012. Alien Invasive Plants in Israel. Jerusalem: The Middle East Nature Conservation Promotion Association
Elton CS. 1958. The Ecology of Invasions by Animals and Plants. London: Methuen
Feinbrun-Dothan N. 1978. Flora Palaestina part 3. Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities
Feinbrun-Dothan N. 1986. Flora Palaestina part 4. Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities
Global Database. 2025. 100 of the World’s Worst Invasive Alien Species. Global Invasive Species Database
Lamarque LJ, Delzon S, Lortie CJ. 2011. Tree invasions: a comparative test of the dominant hypotheses and functional traits. Biological invasions, 13(9), 1969–1989
Mack RN. 1990. Catalog of woes. Natural History, 99(3), 44–53
Oppenheimer HR. 1945. Some cases of uncommonly rapid plant growth in Palestine. Palestine Journal of Botany, Rehovot Series, 5, 112–123
Oppenheimer HR. 1947. Natural reproduction of exotic plants in Palestine. Palestine Journal of Botany, Rehovot Series, 6(1), 14–19
Oppenheimer HR. 1961. Observations botaniques dans des orangeraies abandonnées. Vegetatio Acta Geobotanica, 10(3-4), 247–256
Reichert I. 1960. Professor Hillel (Heinz) Reinhard Oppenheimer. Bulletin of the Research Council of Israel, Section D Botany, 8D(3-4), I–IV
Traveset A, Richardson DM. 2014. Mutualistic interactions and biological invasions. Annual Review of Ecology, Evolution, and Systematics, 45(1), 89–113
Zohary M. 1966. Flora Palaestina, Part 1, text and plates. Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities
Zohary M. 1972. Flora Palaestina, Part 2, text and plates. Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities
ציטוט מומלץ: בלכר מ. 2026. צמחי נוי זרים המתפשטים פרא בארץ-ישראל של אמצע המאה ה-20: סקירת פרסומים שנשכחו. האדם והטבע, 1 (1).
