עד לפני כמה שנים התגורר תומר עופרי באילת והיה פקח תשתיות במחוז דרום של רשות הטבע והגנים. מתוקף תפקידו הוא נע המון בכבישים ונתקל בתופעה מטרידה: "כאילתי חובב טבע הציק לי מאוד עניין דריסות בעלי החיים, שהיה מובהק בדרום ובכביש הערבה. אחד המקרים שעורר בי את המחשבה להתעסק בנושא היה כשנתקלתי בצבי דרוס בערבה. צילמתי, ומאוחר יותר שלחתי את התמונה לתחרות צילומי טבע", הוא נזכר. 

לדבריו הרשות עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם מתכננים אקולוגיים, ותמיד מוצאים את הפתרון הנכון לטווח ארוך. בסוף גם מבצעים שיקום של השטח ושמירה של ערכי הטבע ועובדים בשיתוף פעולה מלא כדי להוציא את המיטב מכל פרויקט".

ברוח התקופה וכחובב גאדג’טים, טכנולוגיה ופטנטים (ואף חטא בעבר בעיצוב צעצועים מיניאטוריים), בחר עופרי לבדוק חלופה טכנולוגית בחיפוש אחר פתרונות לבעיית הדריסות בכבישים. "לקח לי זמן לגלות חברה אוסטרית שמייצרת מכשיר ניסיוני חדש בשוק ומציעה פתרון טכנולוגי לבעיה. לקח גם זמן לקבל את הסכמת רט"ג לייבא אותו ולהשתמש בו לניסוי, והחלק הכי מורכב היה לגייס את חברת נתיבי ישראל ולשכנע אותם להצטרף לפרויקט, כי בכביש כל דבר דורש תקינה".

בחלוף ארבע שנות משא ומתן עיקש והשגת אישורים, בלי לוותר, רט"ג רכשה מכשירים מהחברה האוסטרית ויזמה ניסוי שבוחן את יעילותם בכמה כבישים מועדים לפורענות, במרכז ובצפון: לכיש (3415), הרי יהודה (395), עמק האלה (375), כביש הגישה לשמורת החולה (9115), וסמוך לרמת הנדיב (652) בשיתוף עם רמת הנדיב. 

וכיצד הוא פועל, אתם שואלים? המכשיר פעיל בשעות החשכה, משקיעה עד זריחה, שהן השעות העיקריות שבהן מתרחשות דריסות, ומזהה תנועת כלי רכב לפי אורות הפנסים. "ברגע שיש זיהוי הוא מצפצף ופולט צליל התרעה המכוון לשטח הפתוח הצמוד לשני צדי הכביש בתדרים תת-קוליים. התדרים נקלטים על ידי יונקים (מגודל קיפוד ומעלה), וצליל ההתרעה גורם לחיה לקפוא במקום ולא לחצות את הכביש". 

עופרי מסביר שהם עדיין בודקים את המערכת וכיצד היא עובדת במרחבים שונים. כל אחד ממקטעי הניסוי מנוטר ארבע שנים ונמצא בשלב אחר של המחקר. עופרי מבצע ניטור שיטתי בסיוע פקחי המרחב ועובדי רט"ג באזוריהם. הם נוסעים בכל מקטע פעמיים בשבוע מוקדם בבוקר, בודקים אם היו דריסות ואם המכשירים שלמים, ומצטרפים למאמץ. כך מבססים מסד נתונים שניתן להשוואה בין הכבישים, בין העונות, וכדומה. 

עופרי, המניע את הפרויקט, חבר גם לאקולוג בחטיבת המדע, ד"ר דותן רותם, ולד"ר דוד שהמי, שמנתח את הנתונים בכל מקטע. המידע המצטבר חשוב כי מתברר שגם בעולם חסר מידע על יעילות המערכות הללו. "גילינו שהמערכת מקטינה את הדריסות ב-80% וזה וואו מאוד משמעותי כי לא ציפינו אפילו לחצי מזה. אלה חדשות טובות ונמשיך בבדיקות, ובקרוב נגיע גם לכבישי דרום הארץ". כשאני מבקשת דוגמה הוא מתגאה בקטע רמת הנדיב, שהיה כביש דמים ושנה וחצי מתחילת הניסוי הגיעו בו לאפס דריסות.

באיור 1 הפרש חיובי מראה על יותר דריסות במקטע הביקורת והפרש שלילי על יותר דריסות במקטע הניסוי בו הוצבו המכשירים. לא כל השנים מופיעות מאיור, השנים החסרות היו עם פחות מ-5 דיווחים. הנקודה האחרונה מתייחסת ל- 15 חודשים, מינואר 2025 למרץ 2026. מאז הפעלת המערכת יש ירידה בדיווחים על דריסות במקטע הניסוי מאשר במקטע הביקורת. 

"אין משהו מובהק, כולם נדרסים. תנים קצת יותר כי הם נפוצים יותר, אבל אנחנו אופטימיים כי זה עובד טוב, ואנחנו מתמקדים ביונקים מגודל חתול ומעלה". על השאלה מה השאיפה לעתיד, עופרי כבר מוכן עם תשובה: "השאיפה ברורה מאוד ואני מכוון אליה מתחילת הפרויקט: אם המערכת תוכיח את עצמה, נהפוך את המכשירים לתקן בחוק ונציב אותם בכבישי דמים ידועים. יש לנו שיתוף פעולה מדהים עם נתיבי ישראל ואנחנו יד ביד בפרויקט.

בעתיד המטרה היא שהם יציבו אותם מכשירים בתחומי אחריותם ואנחנו נציב במקרקעין שלנו. האינטרס שלנו משותף – אנחנו גם מונעים תאונות דרכים ופגיעות בנפש וגם שומרים על החיות. זה WIN-WIN כי ממש לא נעים לפגוע בחזיר בחושך, ובדרום היו לא מעט דריסות של חיות גדולות שגרמו לתאונות קשות". 

עופרי מוסיף שלציבור חלק חיוני וחשוב: "לרט"ג יש אפליקציה לדיווחים. אפשר להוריד אותה לנייד ולדווח על כל מפגע, גם על בעלי חיים דרוסים. אם נתקלים בדריסה אני מבקש לא לגעת בבעל החיים או לפנות אותו אלא לדווח. ככה אני מגדיל את מאגר המידע ולא מסתמך רק על נתונים של פקחים, וגם יכול לזהות כבישים אדומים ולטפל בהם, לכן הדיווחים קריטיים. וכמובן", הוא מוסיף, "סעו בזהירות". 

הכתבה מתוך: האדם והטבע, כתב עת לשמירת טבע בישראל, גיליון 1, יולי 2026