קול התור נשמע בארצנו אך הולך ונחלש
הערכת מצב שנעשתה על תור מצוי בישראל קבעה המלצות ממשקיות לשימור המין ולאיסור ציד
תור מצוי
צילום: דיויד רזק
"קול התור נשמע בארצנו" נכתב בשיר השירים. במרוצת השנים סימל העוף תור מצוי (Streptopelia turtur) את בוא האביב לנופי ארץ ישראל. קולו נשמע בחורש, בפרדסים ובשדות הפתוחים, ועצם הופעתו היה אות להתחדשות העונות ולסדר אקולוגי יציב.
תור מצוי שייך למשפחת היונאים. בתקופות הנדידה בסתיו ובאביב הוא נודד נפוץ בארץ ואף מקנן בה באביב ובקיץ בצפון ובמרכז. בישראל תור מצוי הוא מין מוגן, אך מוגדר מין המותר בציד בעונת הציד המוגדרת בחוק – בין ספטמבר לינואר. פירוש הדבר הוא שעונת הציד חופפת למרבית עונת נדידת הסתיו של תור מצוי, אולם בעוד שבעבר הוא נחשב מין מקנן נפוץ בארץ, היום אין זה מצב הדברים. נתונים מצטברים מהעשור האחרון מצביעים על מגמה הפוכה, של הידלדלות עקבית ומשמעותית בגודל האוכלוסייה, ולכן נדרש עתה מענה מקצועי מתואם, ובכללו ניטור, הפחתת לחצים אנתרופוגניים, וגיבוש ממשק בר-קיימא.
תוכנית שימור תור מצוי
בשנות השמונים של המאה הקודמת הוערך שהאוכלוסייה המקננת של תור מצוי מונה כ-100,000 זוגות, כלומר כ-200,000 פרטים בוגרים, ומצבו הוערך ’לא בסיכון להכחדה’ (LC) על פי מתווה הארגון הבינלאומי לשמירה על הטבע IUCN. אולם בעת עדכון הספר האדום של העופות המקננים בישראל ב-2017 נמצאה ירידה מדאיגה בכ-30% בצפיפות הקינון של תור מצוי בישראל. הירידה חלה בעשור 2010-2000, ועתה מוערך שמצב המין הוחמר והוא ’קרוב לסיכון’ (NT).
ירידה זו תואמת את מגמת הירידה שנצפתה באוכלוסיות תור מצוי במרבית אזורי תפוצתו העולמית, ובעקבותיה גובשה בשנת 2018 תוכנית שימור בינלאומית ייעודית למין זה באמנה לשימור מינים נודדים (CMS) והאיחוד האירופי. בתוכנית יש המלצות מקיפות לקביעת ממשקי שימור הנדרשים במדינות בטווח התפוצה של תור מצוי, ובכללן מדינת ישראל, שגם חברה באמנה. בהתבסס על תוכנית השימור לתור מצוי של אמנת CMS, גיבשה רשות הטבע והגנים בשיתוף גורמים מדעיים מקומיים ובינלאומיים תוכנית שימור לאומית למין זה, וליבתה היא בחינה של דרכי התמודדות עם הגורמים העיקריים לירידת האוכלוסייה.
בשלב הראשון של התוכנית בוצעה סקירה מקיפה ומעודכנת של מצב האוכלוסייה של תור מצוי בישראל. הסקירה הראתה שהאוכלוסייה המקננת בישראל פחתה באופן ניכר, והיום מעריכים שהיא מונה בין 22,500 זוגות מקננים ל-65,000 זוגות לכל היותר, כלומר 130,000 פרטים בוגרים בלבד. גודל האוכלוסייה הנודדת שאינה מקננת בישראל אלא מצפון לה, במזרח אירופה ובמערב אסיה, וחולפת בישראל בנדידות הסתיו והאביב, מוערך בכ-60,000 פרטים בלבד. מלבד מידע רב שהצטבר מסקרים ומניטורים ארוכי טווח שעשו גופים שונים בשנים האחרונות, ההערכות התבססו גם על סקר ספרות מהעולם, וכולם מעידים על התמעטות דרמטית של המין תור מצוי בישראל. לדוגמה, דוח מצב הטבע לשנת 2023 של תוכנית הניטור הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל מראה ירידה ניכרת של 81% בגודל האוכלוסייה המקננת של מין זה בישראל בעשור האחרון (בשנים 2012–2021). ניטור בתקופת הקינון, שנעשה ב-75 אתרים ברחבי הארץ, גילה ירידה מובהקת בשפע הפרטים בבתי הגידול האופייניים למין: ירידה של 74% בחורש הים תיכוני, וירידה של 90% בשטחי יער מחטני נטוע. ממצאים אלו תומכים במגמות דומות שנמצאו בניטור ארוך טווח של עופות ברמת הנדיב, שם נמצאה ירידה של 85.9% באוכלוסיית תור מצוי בתקופה של 20 שנה (בשנים 2004–2023).
בשלב השני של תוכנית השימור נבחן כל אחד מהאיומים שנמנו בתוכנית השימור הבינלאומית, והוערכה מידת התאמתם לגורמי הירידה של אוכלוסיית תור מצוי בישראל. שני גורמים בולטים נבדקו לעומקם: השפעת ציד חוקי של תור מצוי על גודל האוכלוסייה; והאם חלו שינויים בבית הגידול של התור, בהם שינוי בשיטות חקלאות במעבר לחקלאות מתועשת, שהיו יכולים לגרום לירידה זו. בדיקת גורמים אלו נעשתה בעזרת צוותי מומחים, בהם נציגי אקדמיה, נציגי משרדי ממשלה, ונציגי ארגוני שמירת טבע וארגוני ציידים.
השפעת הציד על תור מצוי
תור מצוי הוא מין מותר בציד בחוק בישראל וגם במדינות רבות באירופה. צוות המומחים בחן את היקף הציד שלו בישראל ובדק אם זהו גורם שמספק הסבר אפשרי לירידות שנצפו בגודל האוכלוסייה המקננת בישראל והאוכלוסייה הנודדת. לממצאי בדיקה זו נודעת משמעות מכרעת בהחלטה על המשך התרת ציד תור מצוי בישראל.
פרופ’ רועי דור מהאוניברסיטה הפתוחה ריכז עבור רט"ג מחקר, שבו נעשה כימות של ההיקף השנתי של ציד תור מצוי – הן של האוכלוסיות המקננות בישראל הן של האוכלוסיות הנודדות – ובעזרת מודל דמוגרפי נבחן מניין האוכלוסיות כנגד היקף הציד המרבי המקיים. שלושת הממדים הדמוגרפיים במודל היו גודל האוכלוסייה, הצלחת הרבייה ושרידות.
לפי דיווחי ציידים בעונת הציד מוערך מספר הפרטים של תור מצוי הניצודים בישראל בשנה ב-8,000 עד 12,000, מרביתם בחודש ספטמבר. תוצאות המודל הדמוגרפי מראות שמספר זה חורג מערך הסף העליון שחושב על פי קצב הגידול המרבי של האוכלוסייה, כלומר אין הוא מאפשר שימור של המין לאורך זמן ולפיכך מוגדר ציד בלתי מקיים. הערכת הסתברות הפגיעה מלמדת עוד שבשל חפיפת עונת הציד בספטמבר לסיום עונת הרבייה בישראל, שיעור הפגיעה בפרטים מקומיים גבוה פי 3.5 מהפגיעה באוכלוסייה הנודדת. משמעות הדבר היא שהמשך ציד בהיקף הנוכחי צפוי להאיץ את התמעטות האוכלוסייה המקומית של תור מצוי ולפגוע ביכולתה להתאושש. בטווח הארוך הוא עלול אף להביא לידי הכחדתו המקומית של המין.
ישראל חתומה על האמנה הבינלאומית לשימור מינים נודדים (CMS), ועל כן מחויבת לשמור על המין תור מצוי גם בנדידתו מעל ישראל. מאחר שציד תור זה בישראל בהיקפו המוערך כיום הוא בלתי מקיים, יש לראות בציד גורם רב-משקל בהתמעטותו, ועל יסוד תוכנית השימור הבינלאומית של אמנת CMS יש לקבל החלטות ממשקיות שיהיו חלק מתוכנית שימור המין בה.
השפעת שינויים בבית הגידול
אומנם ציד הוא איום גלוי לעין, אך אין הוא בהכרח הגורם המשמעותי הבלעדי לירידת אוכלוסייתו של תור מצוי. שינויים בבית גידולו קורים בהדרגה ולעיתים ללא תשומת לב ציבורית, אך השפעתם על עתידו מצטברת וחמורה, והם הופכים לגורם מערכתי בהתקטנותו של המין.
צוות המומחים לשימור תור מצוי מצא שלושה שינויים עיקריים המשפיעים לרעה על בתי הגידול של התור ועל אוכלוסייתו בישראל: מעבר לחקלאות מתועשת, פיתוח תשתיות והתמרת שטחים פתוחים. שלושתם מתאפיינים בקיטוע שטחים, באובדן אזורי קינון מתאימים, בירידה בזמינות מזון טבעי ובחשיפה מוגברת לחומרי הדברה מזיקים. המשמעות האקולוגית של שינויים אלו לתור מצוי היא ירידה מובהקת ביכולתו להתמקם, לקנן ולהתרבות – הן בסביבה החקלאית הן בסביבה הטבעית. בעונות הנדידה עלולה פגיעה עקיפה באיכות בתי גידולו לאורך ציריה להקטין עוד את שיעורי השרידות של האוכלוסייה הנודדת.
הפגיעה בתור מצוי אינה מקרה מיוחד. תור מצוי מייצג קבוצה רחבה של עופות אוכלי זרעים, שמצבם מידרדר באזורים רבים בארץ ובעולם. התור עשוי לשקף תהליכים דומים הפוגעים גם במיני עופות אוכלי זרעים אחרים, ולכן פעולות לשימורו עשויות לתרום לשמירה על מגוון עופות רחב יותר. לביסוס תשתית מדעית מהימנה לניהול ושימור יעילים של תור מצוי ממליץ צוות המומחים לקדם מחקר ממוקד ובו פיתוח מודלים מרחביים, סקרי שדה, ושילוב נתוני תנועה במפות שימושי קרקע. צורך זה נובע מפערי ידע מהותיים על חשיפה לרעלים, על זמינות מזון ועל איכות בתי הגידול, ומגבילים את יכולתנו לגבש החלטות ממשקיות מושכלות היום.
תור מצוי
, צילום: דיויד רזק
ניתוח מקיף של שני האיומים העיקריים על אוכלוסיית תור מצוי – שינויים בבית הגידול וציד – מסרטט תמונה מורכבת של לחצים מצטברים הפוגעים בשרידות המין בישראל. שינויים בשימושי קרקע כגון קיטוע שטחים, חקלאות מתועשת וחשיפה לחומרי הדברה פוגעים באיכות בית הגידול של התור באופן שיטתי, מתמשך ולעיתים בלתי מורגש, והציד החוקי מוסיף עליהם לחץ ישיר וקצר טווח בדיוק בנקודות שבר באוכלוסייה המקומית.
שני הגורמים פועלים בד בבד, זה לצד זה, ובהינתן פערים מהותיים בידע על השפעותיהם של שינויים בבית הגידול על התור, הרי יש הצדקה מקצועית מלאה להפעיל את עקרון הזהירות המונעת באמצעות החמרת מגבלות הציד, שכן החמרתן היא מנוף הגנה זמין, ברור ובר-אכיפה. במצב שבו אוכלוסיית תור מצוי נתונה בירידה חדה, אך הגורמים לה אינם ידועים במלואם, כל גורם שמתווסף עליהם – בפרט לחץ ישיר כמו ציד – עלול להיות הקש האחרון שישבור את גב הגמל. לפיכך, עצירת הציד איננה רק תגובה זמנית אלא ראוי שתהיה חלק קבוע מניהול זהיר של מערכת אקולוגית בסיכון.
בספטמבר 2020 חתמה השרה להגנת הסביבה בפעם הראשונה על הוראת שעה המטילה איסור זמני על ציד תור מצוי בישראל, אף שהמין מוסיף להופיע ברשימת המינים המותרים לציד על פי החוק. מאז הוארך האיסור כל שנה בשל חשש שציד תורים משפיע על הירידה באוכלוסייתם. השרה להגנת הסביבה חידשה את הוראת השעה המוציאה את תור מצוי (ואת המין שליו נודד) מרשימת מיני הציד בתקנות, לפיכך חל איסור לצוד אותם גם בעונת הציד הנוכחים שהחלה ב-1 בספטמבר 2025.
ד"ר נעם לידר הוא מנהל אגף אקולוגיה בחטיבת מדע ברשות הטבע והגנים
