שיקום צמחי באמצעות שזרוע צמחי בר במצוק החוף בגן לאומי אכזיב
ד"ר יפתח סיני, יפעת גרנט
אוגוסט 2026
צמחיית מצוק גן לאומי אכזיב כיום לאחר השיקום
צילום: יפתח סיני
פרויקט השיקום הצמחי במצוק החוף גן לאומי אכזיב מהווה מקרה בוחן משמעותי לשילוב בין פתרונות הנדסיים לייצוב מצוקים לבין שיקום אקולוגי מבוסס מיני בר מקומיים. תחילתו של הפרויקט בצורך הדחוף בייצוב פיזי של המצוק המערבי, אשר סבל מתהליכי בלייה חמורים, התנתקות גושי סלע וחשיפת תשתיות (ארכו, 2019). מסמך זה סוקר את שלבי הקמת הפרויקט, החל מאיסוף הזרעים והזריעה, ועד לממצאי הניטור ארוך הטווח שנערך לאורך שבע שנים.
ראשית הפרויקט: תכנון, איסוף זרעים וביצוע השזרוע
תשתית הפרויקט הונחה בשנת 2018 עם זיהוי הכשלים ההנדסיים במצוק. העבודות כללו התקנת רשתות פלדה מסוג "דלטקס" לייצוב פני השטח ושימוש בעוגני קרקע (ארכו, 2019). במקביל לייצוב הפיזי, תוכנן שיקום צמחי שנועד לא רק לתרום לאסתטיקה של האתר, אלא גם לסייע בייצוב קרקע ולשחזר את המגוון הביולוגי הייחודי לקו החוף.
בשלב הראשון, שנערך בחודשים יולי-אוגוסט 2019, בוצע איסוף זרעים קפדני על ידי יפעת גרנט ברצועת החוף שבין בצת לאכזיב. נאספו כחצי קילוגרם זרעים מחמישה מיני מטרה: עדעד כחול (מין נפוץ ומוגן), שיכרון לבן (נדיר מאוד), פרגה צהובה (על סף איום), אהל הגבישים (על סף איום) ועדעד הגליל, המוגדר כמין בסכנת הכחדה. הבחירה במינים אלו התבססה על התאמתם לתנאי הרסס המלוח והרוחות העזות האופייניים למצוק, וכן על עדויות היסטוריות להימצאות חלקם באתר טרם השיקום (גרנט, 2020).
הביצוע בשטח התרחש בדצמבר 2019. לאחר התקנת רשת הייצוב, בוצעה זריעה בשיטת ההתזה (Hydroseeding) בשילוב מארג סיבים מודבק מסוג "סוילגארד". זרעי חמשת מיני המטרה נזרעו ללא מעטפת הזרע, פרט לזרעי העדעד הכחול, אשר נזרעו יחד עם המעטפת, בשל המורכבות בהפרדתה – החלטה שהתבררה בהמשך כנכונה ולא פגעה ביכולת הנביטה.
כבר בשלבים המוקדמים של הפרויקט זוהה האיום המרכזי על הצלחת השיקום הצמחי: נוכחות מסיבית של המין הפולש צלקנית נאכלת בשני מוקדים בחלקו העליון של המצוק (גרנט, 2020).
נבטים באיזור ההדבקה
, צילום: יפעת גרנט
ניטור הפרויקט לאורך השנים (2020–2026)
הניטור הצמחי בוצע כדי להעריך את הצלחת ההתבססות של מיני המטרה מול הלחצים הסביבתיים והתחרות עם מינים פולשים.
ניטור ראשוני (2020): חודשיים לאחר הזריעה, בפברואר 2020, זוהתה נביטה מוצלחת של רוב מיני המטרה, למעט עדעד הגליל. עד יוני 2020, הוערך כיסוי צמחי המטרה בכ-75% משטח השיקום. עדעד כחול הראה את ההתבססות הנרחבת ביותר, ואחריו פרגה צהובה, שיכרון לבן ואהל הגבישים. המסקנה המרכזית בשלב זה הייתה כי שיטת הזריעה בהתזה על גבי רשתות הוכחה כיעילה מאוד לשיקום מצוקים (גרנט, 2020).
ניטור ביניים (2022): שנתיים לאחר השיקום, התמונה הפכה מורכבת יותר. הצלקנית הנאכלת התפשטה באופן ניכר והחלה לשלוט ברוב שטח השיקום. למרות ההשתלטות של המין הפולש, בשני מוקדים מרכזיים נמצא כי פרטים של פרגה צהובה, שיכרון לבן ומחרוזת קשתית הצליחו לשגשג ולצמוח "מעל" שטיח הצלקנית. העדעד הכחול המשיך להתקיים לצד הצלקנית, אך ניכר היה כי התחרות על המשאבים מחריפה, במיוחד לגבי המין אהל הגבישים אשר הינו בעל מאפיינים דומים לצלקנית (גרנט, 2022).
ניטור ארוך טווח (2026): כשבע שנים לאחר תחילת הפרויקט נערך סיור ניטור שהשווה את מצב האוכלוסיות לנתוני העבר. הממצאים הראו דינמיקה מעניינת בין המינים:
פרגה צהובה: מין זה הראה את הגידול המרשים ביותר, עם הערכה של כ-160 פרטים המכסים שטח של כ-40 מ"ר – עלייה משמעותית לעומת 30 פרטים בלבד בשנת 2020. נראה כי המין הצליח לתפוס את מקומו של העדעד הכחול בחלק מבית הגידול.
עדעד כחול: לאחר שיא של התבססות בשנת 2022 (כ-50 מ"ר), נצפתה ירידה בשטח הכיסוי לכ-25 מ"ר בשנת 2026. ייתכן שהדבר נובע מקצב התבססות מהיר ראשוני שאחריו הגיעה נסיגה מול מינים מתחרים.
אהל הגבישים: מין זה הציג תנודתיות חריפה. בשנת 2022 נספר מספר זעום של פרטים קטנים, אך בשנת 2026 נצפתה התפשטות ניכרת המכסה כ-15 מ"ר. בשל המאפיינים המורפולוגים הדומים של מין זה לצלקנית (צמח בשרני משתרע), ייתכן שהתאוששות זו קשורה לעקירה של חלק מהצלקנית שבוצעה בחלקת המקלט לצמחים נדירים שלידה על ידי אורי הנדלר המטפל.
עדעד הגליל: לאחר שנים שבהן לא נצפה כלל, זוהה לראשונה בשנת 2026 פרט אחד גדול. גילוי זה הוא בעל חשיבות אקולוגית רבה, שכן מדובר במין המצוי בסכנת הכחדה. בשל המורפולוגיה הצנועה של מין זה ומוגבלות הניטור (בוצע מרחוק מעל ומתחת למצוק) יתכן שהגיע מחלקת המקלט שליד המצוק ששם הוא משגשג.
שיכרון לבן: אוכלוסייה זו נמצאה יציבה יחסית לאורך כל שנות הניטור, עם כ-20 פרטים (גרנט, 2026).
אתגרים והמלצות להמשך
המין הפולש צלקנית נאכלת, אשר גדל על המצוק, נותר האתגר המרכזי, בשל הבעייתיות להגיע אליו על מנת למגרו. על אף שבוצעו טיפולי עקירה, שטח הכיסוי שלו בשנת 2026 נאמד בכ-25 מ"ר, והוא מחולק למוקד צפוני קטן, על הקיר הבנוי, ומוקד דרומי מפוזר על המצוק המשוקם. בניגוד לממצאי 2022, בשנת 2026 לא נראתה צמחייה אחרת משגשגת בתוך נוף הצלקנית, מה שמצביע על תכונותיה האללופתיות (הפרשת חומרים המעכבים צמיחת אחרים) ועל יכולתה לדחוק לחלוטין מינים מקומיים (גרנט, 2026).
מבחינה הנדסית, נספחי הביצוע מעידים על יציבות של הפתרונות שננקטו, כולל שימוש בעוגנים ייעודיים ורשתות שהצמידו את הקרקע ואפשרו את השיקום הצמחי (הורדוס, 2020). השילוב בין ייצוב פיזי לכיסוי צמחי הוכח כחיוני למניעת סחיפת קרקע חוזרת.
לסיכום, פרויקט אכזיב מלמד כי שיקום צמחי במצוקי חוף הוא תהליך המתבסס על דינמיקה של חברות צמחים, ובשל כך דורש סבלנות וניטור ארוך טווח. הצלחת התבססותם של ארבעה מתוך חמישה מיני מטרה, והופעתו המאוחרת של המין החמישי, מעידות על יעילות שיטת Hydroseeding ועל חשיבות השימוש בזרעים מקומיים. עם זאת, ללא ניהול אינטנסיבי ומתמשך נגד מינים פולשים כמו הצלקנית הנאכלת, הישגי השיקום הצמחי עלולים לרדת לטמיון (גרנט, 2026; 2022).
ד"ר יפתח סיני הוא אקולוג גליל עליון ברשות הטבע והגנים
מקורות
כרם, ד. 2019. דו"ח ביצוע שימור מצוק אכזיב, ארכו - שימור ושחזור בע"מ.
גרנט, י. 2020, 2022, 2026. שיקום צמחי במצוק גן לאומי אכזיב, מוגש לרשות הטבע והגנים.
