דינמיקה אפידמיולוגית של מחלת הכלבת בישראל 2026-2015
תן בערבה
צילום: דורון ניסים
תקציר
מאמר זה מנתח עשור של ניטור מחלת הכלבת בישראל (2015–2026) בהתמקדות בשינויים בדפוסי התחלואה בחיות בר, בחיות מחמד ובחיות משק. הנתונים מבוססים על דוחות תוכנית הניטור למחלות בחיות בר (IWDS) ועל נתוני השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות וביטחון המזון. הניתוח מצביע על שתי התפרצויות שיא: הראשונה בתנים זהובים בעמקי הצפון בשנים 2016 עד 2018, והשנייה החלה בשנת 2024 ועדיין מתחוללת היום (2026). התפרצות זו מאופיינת בעלייה חריגה בתחלואת כלבים ובירידה בחשיפה לחיסון האוראלי. המשך הניטור מאפשר התאמות באמצעים לצמצום החיכוך: סניטציה, חיסון אוראלי ודילול תנים, ומאפשר גם לפתח שיטות ממשק עתידיות חדשות.
Abstract
This article analyzes a decade of rabies surveillance in Israel (2015–2026), focusing on shifts in morbidity patterns among wildlife, pets, and livestock. The data are based on reports from the Israel Wildlife Disease Surveillance (IWDS) program and data from the Veterinary Services of the Ministry of Agriculture and Food Security. The analysis highlights two peak outbreaks: one in Golden Jackels the northern valleys (2016–2018) and the second, currently ongoing (2024–2026), is characterized by an exceptional increase in canine morbidity and a decrease in oral vaccine exposure. The continuation of the vaccination surveillance allows adjustments in the use of means to reduce the conflict: sanitation, oral vaccination, dilution of jackals, as well as to develop future new interface methods
הקדמה
מחלת הכלבת (Rabies) היא מחלה נגיפית זואונוטית קטלנית התוקפת את מערכת העצבים המרכזית של יונקים. הנגיף (Rabies lyssavirus) מועבר בעיקר בנשיכות, ולאחר תקופת דגירה משתנה הוא גורם למוות בתוך כשבוע מהופעת התסמינים הקליניים של המחלה. בעולם מתים מכלבת כ-59,000 בני אדם מדי שנה (Lazebnik et al. 2026). בישראל לא נרשמו מקרי מוות באדם מ-2003 עד לשנת 2024, שבה מת אדם ממחלת הכלבת בנצרת בעקבות נשיכה של כלבו. בד בבד פורסמו מקרי תמותה של בני אדם מכלבת ברשות הפלסטינית (Lazebnik et al. 2026). התחלואה והעובדה שהמחלה חשוכת מרפא מדגישות את הצורך בניטור אירועי כלבת ובהבנת הגורמים התורמים להתפרצותם.
בישראל חל שינוי באקולוגיה של המחלה: בשנותיה הראשונות של המדינה תוארו מקרי כלבת רבים, בעיקר בכלבים, אולם לגבי חיות בר ייתכן שהדיווח על כלבת בקרבם לקה בתת-דיווח. מקרי הכלבת הובילו לקבלת החלטה לבצע הרעלה רחבת היקף של חיות בר בישראל בשנת 1964. מתחילת הדיווחים על מקרי כלבת בחיות בר בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 ועד שנות האלפיים היווה השועל המצוי מאגר עיקרי של המחלה, אך בשני העשורים האחרונים הפך התן הזהוב (Canis aureus) לווקטור המרכזי שלה (דולב 2006). שינוי זה מתבטא בשכיחות המקרים המזוהים בכל שנה. סיבות אפשריות לשינוי הן התפשטות של זן חדש של הנגיף, שתוקף תנים ביעילות גבוהה יותר (David and Yakobson 2011), וכן שינויים בהרכב חברת הכלבים בישראל: תצפיות מלמדות שמשנות ה-80 של המאה ה-20 עלה מספר התנים באזורים מיושבים וחקלאיים רבים, והם דחקו את אוכלוסיות שועל מצוי. הסיבה לכך היא שתהליכי עיור וזמינות מזון ממקור אנושי (פסולת וחקלאות) גרמו לצפיפות גבוהה של מינים סתגלניים כגון תנים, שיודעים לנצל משאבים אנושיים לטובתם (סיננתרופיים), ובמצב זה הפריון שלהם עולה וגיל הפוריות יורד. מינים אלו פעילים בעיקר בסמוך ליישובים, ובכך מגבירים את החיכוך בינם לבני אדם וחיות בית. גישת ’בריאות אחת’ (One Health), המנחה את תוכנית הניטור (IWDS), מדגישה כי בריאות האדם קשורה בקשר הדוק לבריאות חיות הבר והסביבה (לפיד ועמיתים 2023–2025).
חלק מן המאמצים למנוע כלבת הוא ניטור שוטף של אירועי תמותה מהמחלה, ועליו נוסף ממשק מניעה פעיל של סניטציה. סניטציה היא כיוון הפעולה המרכזי לצמצום מקורות מזון שתומכים באוכלוסיות יתר של תנים וחיות בר אחרות, ותביא לידי צמצום אוכלוסיותיהם. בפעולה זו מפנים פגרי בעלי חיים משטחים פתוחים וממתקני גידול, ומוציאים הנחיה לצמצם מקורות מזון ולסגור מזבלות. בד בבד נעשים מבצעי חיסון של חיות בר מהאוויר ומהקרקע בעזרת פיזור חיסונים אוראליים נגד כלבת לחיות בר בשטחים הפתוחים. בפעולה משלימה לצמצום התפשטות המחלה מבצעים דילול בירי בתנים וכן חיסון שגרתי של חיות מחמד, ולעיתים גם של חיות משק, באזורי הסיכון הגבוה לכלבת בהתאם להנחיות השירותים הווטרינריים. מחקרים אחרונים, כגון מחקרם של לזבניק ועמיתים (Lazebnik et al. 2026), משתמשים במודלים אפידמיולוגיים (extended-SIR) כדי לבחון את יעילותם של ממשקים אלו. ממצאי המודלים מדגישים כי לעיתים פעולות דילול אוכלוסייה (Culling) עלולות לא להועיל או אף להגביר את התפשטות המחלה אם הן אינן משולבות בכיסוי חיסוני נרחב, וזה בשל ערעור המבנה החברתי של התנים והגברת תנועתם של פרטים נגועים לשטחים פנויים (Lazebnik et al. 2026). גם עבודות אחרות מישראל (דולב 2006) (דולב ועמיתים 2013; 2016) (Bino et al. 2010) מראות שפעילות תברואה היא בעלת חשיבות רבה בצמצום הצפיפות של האוכלוסיות שמהוות וקטור למחלה, וצריכה להיות הבסיס הרחב לפעולות החיסון והדילול. אם כן, תברואה, חיסון ודילול יהוו שילוב פעולות שיכול לצמצם או לווסת את צפיפות אוכלוסיות היעד, ובכך יצטמצם הסיכון שהן יעבירו את המחלה.
בסקירה זו אתמקד בתובנות לגבי ניטור מחלת הכלבת בטורפי בר ובכלבים, העולות מנתוני העשור האחרון של תוכנית הניטור למחלות בחיות בר בישראל ומנתוני השירותים הווטרינריים.
תוכנית הניטור, שיטות עבודה וחומרים
תוכנית ניטור מחלות בחיות בר בישראל (IWDS) הוקמה בסוף 2014 בשיתוף פעולה רב-משרדי. הניטור משלב דיגום סביל ודיגום פעיל, והתוכנית מושתתת על תפיסת ’בריאות אחת’(One Health) . כאמור, לפי תפיסה זו בריאותם של האדם, של בעלי החיים ושל הסביבה היא מארג אחד בלתי ניתן להפרדה (לפיד ועמיתים 2023–2025).
הקמת התוכנית במתכונתה הנוכחית הואצה בעקבות התפרצות נרחבת של מחלת העכברת (Leptospirosis) בשנת 2018 במקורות מים בצפון הארץ, ושימשה זרז להחלטת ממשלה למימון ניטור גורמי מחלה בחיות בר. את התוכנית מנהל צוות רב-תחומי ממשרד החקלאות וביטחון המזון, ממשרד הגנת הסביבה וממשרד הבריאות, ומתאם התוכנית הוא וטרינר. בראשה עומד הווטרינר הראשי של רט"ג ומסייע לו פקח ניטור מחלות בחיות בר ברט"ג (לפיד ועמיתים 2023–2025). אלו שיטות העבודה בה:
אבחון מעבדתי של תמותת טורפי בר ממחלת הכלבת: זיהוי נגיף הכלבת מתבצע במכון הווטרינרי ע"ש קמרון של השירותים הווטרינריים. הוא נעשה בשיטת אימונופלורוסנציה (FAT) על רקמת מוח, ובדגימות שאינן טריות הוא נעשה בשיטת RT-PCR. האבחון מבוצע על פגרי חיות בר חשודים שנאספו בשטח, והוא גם חלק מניטור רקע של דילול תנים ומינים רלוונטיים אחרים שעושים פקחי רט"ג.
פרויקט החיסון האוראלי לטורפי בר (ORV): את הפרויקט מנהלים השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות וביטחון המזון בשיתוף רשות הטבע והגנים, האמונה על ניטור התחסנות טורפי הבר. הוא מבוסס על פיזור פיתיונות מהאוויר בעיקר, אך גם על הקרקע לאורך צירים ודרכי עפר, בעיקר באזורי סיכון גבוה לכלבת בישראל. הפיתיונות מכילים תרכיב חיסון כלבת רקומביננטי. בשנת 2015 פוזרו 180 אלף חיסונים במדינת ישראל, בשנת 2016 פוזרו 475 אלף ומשנת 2017 פוזרו כל שנה כ-650 אלף חיסונים אוראליים לכל הפחות (Israel Veterinary Services annual reports 2015-2024). אף שאורך חיי החיסון מושפעים לרעה מטמפרטורה סביבתית גבוהה, בשנים האחרונות מתבצע פיזור גם בחודשי הקיץ כדי לחסן את אוכלוסיית טורפי הבר הצעירים, המתפשטים למרחב לאחר שיא ההמלטות באביב.
הפקח ברוך תמם מפזר בשטח חיסון אורלי
, צילום: רפאל וטורי
מנת חיסון אורלי נגד כלבת לפני הנחתה בשטח
, צילום: רפאל וטורי
הערכת התחסנות טורפי הבר בישראל
בדיקת טטראציקלין: טטראציקלין הוא אנטיביוטיקה המוחדרת לפיתיונות ובזכות תכונותיה היא שוקעת בעצמות החיה שאוכלת את הפיתיון וצובעת אותן. כלומר, נוכחות טטראציקלין מעידה על חשיפה לפיתיון. יש לציין שאומנם יש קשר ישיר בין חשיפה לפיתיון לבין התחסנות, אך חשיפה לטטראציקלין לא בהכרח מעידה שבעל החיים הגיע לסף ההתחסנות המקובל בבדיקה לנוגדני הכלבת.
בדיקה לנוגדני כלבת: מדידת כייל נוגדנים בדם. כייל מעל 0.5 IU/ml נחשב מחוסן. יש לציין כי גם פרטים עם רמת נוגדנים נמוכה יותר עשויים להיות מחוסנים, אולם לא עוברים את הסף המקובל, לכן נתוני בדיקה זו נמוכים בדרך כלל מתוצאות בדיקת הטטראציקלין (Nissimyan et al. 2019).
הערכת צפיפות אוכלוסיית תנים על פי חתכים רכובים: מספירת תנים בחתכים רכובים קבועים בחלקים שונים ותיקון של הערכת מומחה במידת הצורך, מופקת מפה של אינדקס צפיפות התנים, המשמשת לחיזוק קבלת החלטות בנושא פיזור החיסונים האוראליים באזורי הסיכון הגבוה.
ניטור תנועה: שימוש במשדרים ובמצלמות למעקב אחר תנועת תנים ברזולוציה גבוהה לצורך למידת דפוסי התנועה שלהם.
סניטציה: צמצום מקורות מזון. זהו אמצעי ראשון במעלה לצמצום גודל אוכלוסיות התנים, והוא חלק הארי בתוכנית האסטרטגית של רט"ג להשגת היעד. לצורך השגתו רט"ג משתפת פעולה עם משרד החקלאות בפינוי פגרי בקר במרעה במתקני גידול, הצבת מתקנים לאיסוף פגרי חיות בר שטופלו על ידי פקחים רט"ג, והיתר לציידים לצוד תנים. כל אלו הם חלק ממשק לצמצום חיכוך; לקידום תוכניות להצבת מתקני אשפה מוגנים מפני בעלי חיים בשטחים פתוחים; למתן הנחיות לגידור מטמנות ואתרי קומפוסט, המהווים מקור קיום לחיות; ועוד.
תוצאות
התפרצות השיא בעמקים ב-2017–2018
בתקופה זו חלה עלייה דרמטית בתחלואה בכלבת בקרב תנים. היא התמקדה בעמק המעיינות שבעמק חרוד. ממקרים יחידים של תחלואת תנים בכלבים בשנים קודמות קפץ מספרם והגיע לשיא בשנת 2017: 48 מקרים בחיות בר, כולם בתנים. ההתפרצות הוסברה בחדירת בעלי חיים נגועים מירדן. בשנת 2018 נמשכה המגמה: 42 מקרים בחיות בר, בהם 41 בתנים.
מפה 1: אירועי הכלבת בישראל בשנת 2017 (השירותים הווטרינריים)
עלייה במספר מקרי הכלבת בתנים ובחיות משק והתפרצותה בכלבים בשנים בשנים 2024–2026
לאחר מספר שנות רגיעה יחסית, שבהן התגלו כ-30 מקרי כלבת בשנה בעיקר בכלבים ובתנים, זוהתה עלייה במספר מקרי כלבת משנת 2019. בשנת 2024 נמצאו 57 מקרים, בהם 23 בתנים, 17 בכלבים ו-13 בבקר וצאן. בשנת 2025 חלה עלייה משמעותית ל-102 מקרים, בהם 38 בתנים, 35 בכלבים ו-20 בבקר. המוקד בתחלואת תנים היה לאורך גבול לבנון, ומספר קטן של מקרים התגלה בגולן ובעמקים. בכלבים אובחנו מספר פרטים חיוביים לכלבת בגבול הצפון, ביהודה ושומרון וביישובים מזרחיים במרכז, בהם הוד השרון וראש העין. מקור מקרים אלו היה מאיסוף בשוגג של כלבים נגועים לערים במרכז ישראל על ידי אזרחים וחיילים. מגמה זו החמירה בתחילת שנת 2026. הנתון ב-11 במאי 2026 היה 31 מקרי כלבת בכלבים מתוך 57 מקרים בסך הכול, ובכך נעשו הכלבים גורם הסיכון העיקרי למגע עם בני אדם. מקרים רבים אובחנו בערים גדולות במרכז הארץ ובסמוך לקו התפר – במודיעין, במכבים-רעות ובחבל מודיעין.
מפה 2: התפרצויות כלבת בישראל בשנת 2025 (השירותים הווטרינריים)
טבלה 1: השוואה בין מקרי כלבת בתנים למקרים בכלבים בשנים 2015–2026
איור 1: השוואה בין מקרי כלבת בתנים למקרים בכלבים בשנים 2015–2026
ניטור ההתחסנות (ORV)
ניטור התחסנות טורפי הבר הוא כלי חשוב לקבלת החלטות בביצוע פרויקט החיסון האוראלי ולהערכתו. הדיגום עלול להיות מוטה בגלל כמה גורמים: שוני בגודל המדגם ובאזורי הדיגום, היבטים טכניים של אופן ביצוע הבדיקה, והטיות בחירה כגון פערי הזמן בין פיזור החיסון האוראלי לבין הדיגום. לפיכך הנתונים המוצגים כאן צומצמו לצפון ישראל, שבעשור האחרון הייתה אזור סיכון גבוה קבוע לכלבת ונעשו בו פעולות הן של חיסון והן של ניטור.
טבלה 2: אחוז חיוביים במדידת כייל נוגדני כלבת בדם תנים זהובים (כייל מעל 0.5 IU/ml) בצפון ישראל בשנים 2016–2026
טבלה 3: אחוז חשיפה לפיתיון חיסון אוראלי בתנים זהובים בצפון ישראל בשנים 2016–2025
הנתונים מציגים כייל נוגדנים נמוך ואחוז חשיפה גבוה מעט מהממוצע בקרב התנים שנדגמו בשנים 2016–2017, בתקופה שקדמה להתפרצות בעמקים. מדגם התנים היה מצומצם יחסית, ולכן יש לגשת לנתונים אלו בזהירות המתבקשת. משנת 2017 מספר התנים שנדגמו בשתי השיטות עלה באופן ניכר. החל משנת 2024 ניתן לראות ירידה ברמת החשיפה לחיסון האוראלי ורמה ממוצעת של חיוביים בבדיקת נוגדני כלבת.
בנוגע לטטראציקלין, בשנת 2024 ובשנת 2025 נמצאה ירידה ברמת החיוביים לטטראציקלין עד מתחת לממוצע. ב-2026 עדיין לא בוצעו בדיקות טטראציקלין במכון הווטרינרי.
איור 2: התחסנות תנים ע"פ נוגדנים לכלבת וחשיפה לפיתיון ע"פ טטראציקלין בעצמות תנים בצפון ישראל בשנים 2016–2026 (עד 21 ביוני)
אינדקס צפיפות אוכלוסיית התנים בחתכים רכובים והערכת דפוסי תנועה של תנים
בשנים 2022–2025 נעשה בעמקים חרוד והמעיינות מחקר מקיף לבחינת האקולוגיה ודפוסי התנועה של התן הזהוב. המחקר נעשה באמצעות מערכת הATLAS-, המספקת נתוני מקום ברזולוציה גבוהה. לביצועו מושדרו כ-59 תנים והשתמשו במודלים אפידמיולוגיים (extended-SIR) כדי להבין כיצד תנועתם משפיעה על יעילות החיסון האוראלי (ORV) ועל דילול האוכלוסייה. ממצאי הניטור העלו כי התנים נוטים לפעילות מקומית בהתרחקות לילית ממוצעת של כ-1.3 ק"מ, אם כי תועדו לילות חריגים שבהם היה פוטנציאל הפצה למרחק גדול מ-5 ק"מ. המחקר זיהה כי טווחי התנועה ותחומי המחיה הגדולים ביותר הם של זכרים צעירים, בעיקר בעונת הרבייה, בעוד שנקבות בוגרות שומרות על תחומים קטנים ויציבים. מבחינת העדפת בתי גידול נמצא כי התנים מרבים להשתמש במקווי מים (בבריכות דגים פעילות לצורך אכילה ובבריכות דגים נטושות למנוחה), וכן בשטחים טבעיים ובדרכי עפר (Lazebnik et al. 2026).
בשנים 2018, 2019, 2024 ו-2025 הופקה במחוז צפון מפת אינדקס צפיפות תנים על סמך מידע מספירת תנים בחתכים רכובים קבועים, ומידע משלים המבוסס על הערכת מומחה (ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון). במידת הצורך מפה זו עשויה לשמש עוד אמצעי לקבלת החלטות בנושא פיזור החיסונים האוראליים באזורי הסיכון הגבוה, וצפיפות הפיזור הנדרשת בחלקים שונים של צפון ישראל.
מפה 3: אינדקס צפיפות פיזור חיסון מבוסס על צפיפות תנים במחוז צפון ב-2025
מפה 4: אינדקס צפיפות פיזור חיסון מבוסס על צפיפות תנים במחוז צפון ב-2025
דיון ומסקנות
בהתאם למודל של Lazebnik et al. (2026) אין להסתמך על דילול ללא חיסון נרחב, שכן דילול עלול להוביל דווקא לפרקטיקה לקויה ולהגברת התפשטות מחלת הכלבת. אם כך, שליטה במחלה אינה אפשרית ללא יסודות אלו: צמצום מקורות מזון מלאכותי; ניהול קפדני של פסולת – מחקלאות, מדגה, מלולים ומיישובים – להורדת כושר הנשיאה של השטח לקיום הווקטורים למחלה, בעיקר תנים; וטיפול בכלבים משוטטים שאינם מחוסנים. ההתפרצות בשנת 2017 התאפיינה בנתונים נמוכים מאוד של התחסנות נגד כלבת על פי כייל הנוגדנים, לאחר שב-2015 הייתה ירידה משמעותית בכמות החיסונים האוראליים שפוזרו ולא בוצע פיזור בחודשי הקיץ. העלאה של כמות החיסונים ופריסתם גם בחודשי הקיץ, ובד בבד נקיטת פעולות אחרות בתחום התברואה ודילול התנים באזור ההתפרצות, הביאו לידי עלייה בכייל הנוגדנים ובמדד הטטראציקלין, והשתקפו בירידה משמעותית במספר מקרי הכלבת בתנים.
ההתפרצות הנוכחית (2025–2026) חמורה במיוחד בשל מעבר הנגיף ממאגר בחיות בר למאגר בכלבים משוטטים, דבר שמעלה בתלילות את הסיכון לאדם. כמו כן היא מתאפיינת במקרי כלבת רבים בתנים בצפון, ובפעם הראשונה זה שנים רבות גם במקרי כלבת בתנים ובמקרי כלבת רבים בכלבים באזור חבל מודיעין. בד בבד חלה ירידה ניכרת בשיעור החשיפה לטטראציקלין וירידה מתונה בכייל הנוגדנים.
התפרצות זו אינה מנותקת מהמלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023, המשפיעה על השטח במישורים רבים: בצילה נפגעת היכולת לפזר את החיסון האוראלי באופן יעיל לאורך הגבולות ובתוך ירדן בסמוך לישראל; חיסון אוכלוסיית הטורפים ביהודה ושומרון (עקב ריבוי מקרי כלבת בכלבים באזורים אלו) בא על חשבון אזור הצפון; מתרבים מפגעי תברואה; נפגמת רציפות נתינת החיסון האוראלי ופיזורו באופן רציף; ועוד. ואולם למרות האתגרים הרבים פוזרו בשנים 2023–2026 (עד כה) 650 אלף תרכיבים כל שנה.
המלצות
לאור הממצאים מומלץ קודם כול לשפר את יעילות פיזור החיסון האוראלי על בסיס חתכי ספירות תנים, ובה בעת להגדיל את רציפות החיסון האוראלי, את התדירות ואת כמות הפיזור גם בחודשי הקיץ. כמו כן, כדי לגשר על מגבלות השיטות הקיימות יש להנהיג שיטות ניטור סדורות וקבועות, ולהשתמש בשיטות חדשניות להערכת ההתחסנות. לשם כך יש להבטיח תקציב רב-משרדי קבוע לתוכנית ניטור מחלות בחיות בר.
מומלץ להאחיד חתכי ספירות תנים בכל ישראל, כדי להעריך מגמות של גדילת האוכלוסייה באופן שמשפיע על כמות החיסונים הנדרשת, ויש להקפיד על שיפור התברואה באמצעות אכיפה קפדנית על פינוי פגרים וניהול פסולת חקלאית במוקדי התפרצות.
באשר לכלבים המשוטטים, היום הם גורם הסיכון העיקרי להתפשטות מחלת הכלבת לאדם, ובאזורים מסוימים אף לחיות הבר, לכן חובה על משרד החקלאות וביטחון המזון להידרש לבעיה באופן מעמיק בכלים העומדים לרשותו, ולצמצם את התופעה ללא דיחוי.
תודות
ברצוני להודות לצוות המכון הווטרינרי על שם קמרון ולרופאי השירותים הווטרינריים בשדה, למעבדה של ד"ר אור שפיגל באוניברסיטת תל אביב, ליהודה סמואל, לפקח רשות הטבע והגנים ארז בן יוסף, למתאם תוכנית הניטור למחלות בחיות בר ד"ר רועי לפיד, לפקח התוכנית עומרי גואלמן, לאקולוג מחוז צפון ד"ר עמית דולב, ולעובדי רשות הטבע והגנים, שבלעדיהם לא ניתן לבצע עבודה זו ולהציגה.
ד"ר תומר ניסימיאן הוא רופא וטרינר של חיות בר, מומחה בבריאות ציבור וטרינרית ווטרינר ראשי ברשות הטבע והגנים
ציטוט מומלץ: ניסימיאן ת. 2026. דינמיקה אפידמיולוגית של מחלת הכלבת בישראל 2026-2015. האדם והטבע, 1 (1).
מקורות
דולב ע. 2006. מודל התפשטות מרחבי של מחלת הכלבת המבוסס על דינאמיקה של אוכלוסיות השועל המצוי בגליל ככלי לפיתוח דגמי פיזור אופטימליים של פתיונות חיסון כלבת. עבודה לתואר דוקטור, אוניברסטת בן גוריון
דולב ע, בינו ג, אורון א, קפוטא ד, גוטר ע, יודע ד, קרק ס, קינג ר וזלץ ד. 2013. השפעת סילוק מוסדר של פגרי עופות מלולים על אוכלוסיות טורפים ונטרפים בסביבה סמוכה. אקולוגיה וסביבה 4, 44–49
דולב ע, קפוטא ד, טלמון ע, רייכמן א, יהודה י, גולדשטיין ח, קינק ר וזלץ ד. 2016. ממשק אוכלוסיות יתר של תנים – מתֵאוריה למציאות. אקולוגיה וסביבה 7, 137–144
לפיד ר, ניסימיאן ת, מורן-גלעד י, לשקוביץ-מזוז מ, בלאיש מ, רייכר ש, מצנר א, שטח-כתבי א, קריגר א ומימון ע. 2023. 2024. 2025. התוכנית לניטור מחלות בחיות בר – סיכומי שנה
Bino G, Dolev A, Yosha D, Guter A, King K, Saltz D and Kark S. 2010. Abrupt spatial and numerical responses of overabundant foxes to a reduction in anthropogenic resources. Journal of Applied Ecology, 47, 1262-1271
David D and Yakobson B. 2011. Dogs serve as a reservoir and transmit rabies in Israel: Is history repeating itself? Israel Journal of Veterinary Medicine, 66(1), 3-8
Israel Veterinary Services annual reports 2015–2024 https://www.gov.il/he/pages/dohot-shnatim-vet
Lazebnik et al. (2026). SIR modeling of Rabies dynamics in Mediterranean ecosystems
Lapid et al. (2016). Priorities in wildlife disease surveillance in Israel
Rabies cases in Israel Veterinary Services reports https://www.gov.il/he/pages/rabies-occurrence-years\
Nissimyan T, Even Zor Y, Avni Z and Yakobson B. 2019. Rabies Antibody Titer Survey among Post-Rabies Vaccinated Dogs Imported to Israel. Israel Journal of Veterinary Medicine, 74(1)
.jpg)
.jpg)
