לא מכבר פורסם מחקר השוואתי בין שתי השיטות והוא מראה ששיטת המספר האדום הישראלי מותאמת יותר לישראל לשם קביעת סדר עדיפויות לשמירה על מיני צמחים מפני הכחדה, ותוצאותיה אף דומות לתוצאות המתקבלות לפי השיטה הבינלאומית. לאור הדמיון בין השיטות לא מן הנמנע שקביעת העדיפות לשימור תמשיך להיעשות בשיטה המקומית של המספר האדום הישראלי, ובד בבד נבצע הערכות סיכון גם בשיטה הבינלאומית. היצמדות לשיטה זו חשובה מפני שהיא השיטה המקובלת בעולם ובאמצעותה אפשר לדווח על מצבם של מינים ולהשוות בין מצבם בישראל למצבם במדינות אחרות. לפיכך מיזם הערכות הסיכון בשיטה הבינלאומית צפוי להימשך.

 

על מנת לשמור על מיני צמחים מפני סכנת הכחדה חשוב לבצע הערכות סיכון לכלל המינים. בשיטת האיגוד הבינלאומי מעריכים כל מין ומשייכים אותו לאחת מחמש דרגות סיכון: בסכנה חמורה, בסכנה, פגיע, על סף איום, אינו בסיכון. עם זאת, כיום רק אחוז קטן (8%) מכלל המינים בעולם מוערכים בשיטה זו ולא בשיטות ייחודיות מקומיות. הסיבה העיקרית היא שהשיטה הבינלאומית מחייבת ידע נרחב על סטטוס המין בעבר ובהווה, אלא שידע בהיקף כזה אינו בנמצא על רוב המינים בדרך כלל.

לעומת השיטה הבינלאומית השיטה הישראלית הינה פרי פיתוח של בוטנאים ישראלים, שפורסמה במאמר ב-2003, ולפיה מחושב לכל צמח מספר אדום שהוא ציון משוקלל של נקודות שניתנות לו בחמישה מדדים: נדירות הצמח, פגיעות בית גידולו, אנדמיות, אטרקטיביות ופריפריאליות (קצה תחום תפוצה). השיטה נועדה לתת יותר משקל לגורמים מקומיים, מתוך הבנה שהיכחדות של צמחים בישראל משמעותה היכחדותם בעולם. השיטה נועדה להתמודד עם אתגרי שמירת טבע בישראל, ביניהם שימור מינים שנאספים או נקטפים בה, ושמירה על מינים אנדמיים לישראל. 

 

כדי לשוב לבחון את השיטה הישראלית בראי הזמן ובראייה עולמית נעשתה בעת האחרונה הערכה מחודשת לכשליש מהמינים שפורסמו בספר האדום. ההערכה נעשתה רק למינים שיש לנו די מידע עדכני עליהם, והיא נעשתה הן בשיטת המספר האדום הישראלי הן בשיטה הבינלאומית, שהתאפשרה הודות לשיפור האמצעים הטכנולוגיים לאיסוף נתונים והודות לריבוי הבוטנאים בשטח שאוספים מידע מהימן. ההערכות נעשו במשך שנה על ידי חברי הוועדה המייעצת לרט"ג בנושא צמחים בסכנת הכחדה. הוועדה מורכבת מבוטנאים מכל המוסדות בארץ: האקדמיה, העשבייה הלאומית, בנק הגנים ומכון דש"א, והיא מתכנסת כל שנה לדון ברשימות הצמחים ובמצב הצמחים בארץ.

 

ממצאי המחקר ההשוואתי בין שתי השיטות הראו שלגבי 157 מיני הצמחים בסכנת הכחדה שנבדקו יש דמיון בתוצאות, בעיקר לגבי מינים בקצוות, כלומר מינים שיצאו מכלל סכנה ומינים בסכנת הכחדה חמורה. כמו כן התקבל מתאם גבוה בין פגיעות בית גידולו של מין, שהוא אחד המדדים בשיטת המספר האדום הישראלי, לבין קצב הכחדתו בעשור האחרון, שהוא מדד חשוב בשיטת ההערכה הבינלאומית. זהו ממצא רב-משמעות, שכן הוא מאפשר לחשב סכנת הכחדה של מין בהתבסס על מצב הסיכון של בית הגידול בלבד, מבלי לדעת מהו קצב היכחדותו.

 

בעוד שבשיטה המקומית ניתן משקל למינים אנדמיים לישראל ולמינים נדירים שאוכלוסיותיהם יציבות, בשיטה הבינלאומית אין מדד אנדמיות כלל, ובהיעדרו היא מקנה למינים אלו מעמד של מינים שאינם בסכנת הכחדה, וזהו השוני העיקרי בין  שתי השיטות. ראו הרחבה על התוצאות שהתקבלו ועל ההבדל בין השיטות. דוגמאות לכך הן הצמחים גומא שרוני (Cyperus sharonensis), אירוס הסרגל (Iris vartanii) וכלך דנין (Ferula daninii) – שלושתם מינים אנדמיים לישראל בעלי גודל אוכלוסייה יציב, דהיינו קצב הכחדה נמוך. בזכות נתון זה בשיטה הבינלאומית הם סווגו לא בסיכון (LC), בזמן שבשיטה הישראלית הם מסווגים בסיכון ומוגדרים בסכנת הכחדה (EN) בשל ציון גבוה במדד האנדמיות.

הדבר נכון גם למינים אנדמיים נדירים יותר שמתאפיינים בגודל אוכלוסייה יציב אך גדלים באתרים יחידים, לדוגמה עדעד הגליל (Limonium galilaeum), הגדל רק בחוף הגליל המערבי, ובקיית קפריסין (Vicia cypria), הגדלה באצבע הגליל ובחרמון. בשיטה הבינלאומית גם הם לא בסיכון, אך בישראל הם ברשימת המינים בסכנת הכחדה כיוון שחשוב לנו להגן עליהם ועל בית גידולם הייחודי. יתרה מזו, הם גם יוספו לתוכניות הסקרים לבדיקת מצב האוכלוסיות בישראל ולתוכניות להשבה ולשיקום בתי גידול. עוד דוגמה לחשיבות השימור של מינים אלו, באה לידי ביטוי בדוגמה של עדעד הגליל, שהוזכר קודם לכן. זהו מין ויקרי לעדעד רותמי, כלומר הוא מין שגדל רק בכורכרים של חוף הגליל המערבי, ואילו בכורכרי חוף הכרמל שמדרום להם צומח במקומו באותה נישה המין עדעד רותמי הנפוץ יותר. אם כך, המין מרמז גם על השוני בין הכורכרים, ובמשתמע גם על חשיבותו של שימור בית הגידול הייחודי של כורכרי חוף הגליל. 

 

המסקנה מדוגמות אלו היא שלתיעדוף מקומי שאינו מבוסס רק על קצב הכחדה של מין נודעת חשיבות רבה בשמירת הטבע, וכמו כן חשובה היכולת להעריך מהי רמת הסיכון למין – למשל על ידי הערכת הסכנה לבית גידולו – גם כשאין לנו כל הנתונים על מצב אוכלוסייתו בעבר או אף בהווה. אם כן, בשמירת טבע בישראל, ששטחה קטן בקנה מידה עולמי, מינים נדירים ברמה המקומית הם רבי-ערך, אף שגודל אוכלוסייתם יציב היום. למשל, פגיעה בשטחים נרחבים משרפות או מפעילות צבאית בשל המלחמה יכולה לגרום לירידה פתאומית בגודל האוכלוסייה, בעיקר של מינים המרוכזים באזור יחיד כמו חוף הגליל המערבי או אצבע הגליל.

 

מסקנה אחרת שעלתה מהמחקר היא שיש לבחון מחדש את הרכב המדדים המשמשים לחישוב המספר האדום הישראלי ואת משקלם היחסי בעולם דינמי ומשתנה. למשל, ייתכן שמינים שבעבר קסמו לאנשים ונקטפו למכביר אינם נקטפים עוד בזכות מודעות הציבור לנזק מקטיפתם, ואילו בתי גידול כמו מישורי הלס בצפון הנגב, שבעבר היו שמורים, נתונים היום ללחצי פיתוח הולכים וגוברים. במצב זה חשיבותו של מדד פגיעות בית הגידול כמדד לסכנת הכחדה של המין עולה וזו של מדד האטרקטיביות יורדת.

 

בימים אלו הוועדה המייעצת לצמחים בסכנת הכחדה שוקדת על כתיבת מסמך לעדכון חישוב המספר האדום הישראלי והוא יפורסם ברבים בקרוב.