בעשורים האחרונים נעשה מאמץ בינלאומי נרחב לשמירה על מגוון מיני צומח. גם בישראל תוכננה תוכנית אסטרטגית לאומית רחבת היקף לשמירה על מיני צמחים בסכנת הכחדה, והיא מיושמת מאז 2011. מיישמיה הם רשות הטבע והגנים ביחד עם האקדמיה, גנים בוטניים, בנק הגֵנים וגופים אחרים, והיא מסתייעת בתוכנית ציוני דרך באגף מורשת שבמשרד ירושלים ומורשת. 

בשנים 2013–2018 נוטרו כל אחד מ-44 המינים האנדמיים שבסכנת הכחדה בישראל ואזורי התפוצה שלהם עודכנו לשם הערכת גודל אוכלוסיותיהם. רוב מינים אלו גדלים בבתי הגידול המאוימים ביותר בישראל, בתי גידול לחים; בתה, שיחייה וחורש ים תיכוניים; בתי גידול במישור החוף (כורכר, חולות וחמרה); בתי גידול באדמות כבדות ושטחים בעיבוד חקלאי מסורתי; בתי גידול בהר הנגב ומכתש רמון; ובתי גידול מדבריים.  גם שאר מיני הצמחים בסכנת הכחדה בישראל נסקרו לשם עדכון רשימת המינים בסכנת הכחדה ותכנון ארוך טווח לשימור כל אחד ואחד מהם.

ספר אדום לצמחים בסכנת הכחדה בישראל, שנכתב לפני יותר מעשור, הוא הבסיס למדיניות שימור הצמחים ולקביעת הקדימות לטיפול בהם. הספר עודכן לפי סקרי המינים בסכנת הכחדה ומצבם, וכך הוגדרו 413 מיני צמחים בסכנת הכחדה בישראל בשנת 2019. 

היום הצמחים הזוכים בהגנה מתוקף חוק הם צמחים שגדלים בתחומי שמורות טבע וגנים לאומיים וצמחים שמוגדרים מינים מוגנים. בתחילת 2020 נכנסה לתוקפה רשימה חדשה של מיני צומח ובעלי חיים שהוכרזו בישראל ערכי טבע מוגנים. ברשימה החדשה שיעור מיני הצמחים המוגנים מקרב המינים בסכנת הכחדה עלה משיעורם ברשימה הקודמת והוא כיום 95%, שהם 414 מינים מתוך 434 מינים המוגדרים בסיכון. 

כיום מרבית המינים בסכנת הכחדה בישראל גדלים בשמורת טבע אחת לפחות או בגן לאומי – שמתוקף חוק מגנים עליהם מפגיעה – או בשטח אחד לפחות השייך לקק"ל, ועל כן מקנה להם הגנה מתוקף תוכנית מתאר ארצית 1 (בעבר תמ"א 22 ליער וייעור). 64 מינים לא גדלים באחד משטחים אלה. למינים אלה וכן מינים בסכנת הכחדה חמורה או שאובחנה החמרה משמעותית במצבם בטבע אותרו אתרי גדילה חשובים ברחבי הארץ אשר להם מקודמות תוכניות שימור פרטניות בהסכמה ובשיתוף הגופים המנהלים אותם ובשיתוף הציבור והקהילות המקומיות. 

מערכות אקולוגיות מסוימות בישראל עשירות במיוחד במינים בסכנת הכחדה, ואלו הן: עמקים אלוביאליים, חורש בתה ושיחייה ים תיכונית, חולות מישור החוף וקרקעות קלות. עם זאת, שיעור השטח המוגן בבתי הגידול במערכות אלו נמוך מאוד, ולכן חשוב מאוד להגדילו במתן קדימות להכרזה על שמורות טבע במערכות אקולוגיות שאינן מיוצגות דיין. 

כדי לשמר את המגוון הנופי ואת מגוון המינים מבצעים בשמורות טבע ובגנים לאומיים פעולות ממשק של דילול צומח מעוצה, כיסוח מינים מתפרצים ורעייה, המדמים את השפעתו המסורתית של האדם על הטבע. חלק מפעולות הממשק לתמיכה באוכלוסיות מיני צמחים בסכנת הכחדה הן ייעודיות ומותאמות לדרישותיהם הביולוגיות.

בתחומי שמורות טבע וגנים לאומיים מבצעת הרשות פעולות שיקום להחזרת בתי הגידול למבנה הטבעי שלהם ככל שניתן, ולצד זה נעשה שיקום פרטני של הצומח. עם זאת השתקמות בתי גידול נמשכת שנים, ויש צורך בליוויה בפעולות ממשק וניטור. 

בעשור האחרון נעשו השבות לטבע של 55 מיני צמחים בסכנת הכחדה. ניטור כמה מאזורי ההשבה מראה שברובם הצמחים לא נקלטו למעט השבות עם השבות חוזרות, כפי שנעשו באזור השרון, בהן נקלטו המינים בשטחים שהם הושבו אליהם.  

פעולות משלימות נרחבות לשמירה על מיני צמחים בסכנת הכחדה נעשות גם מחוץ לטבע. מטרותיהן הן גיבוי האוכלוסיות הטבעיות, שימור גנטי שלהן וכן רביית מינים, שתוצריה ישמשו להשבות לטבע. גידול צמחי בר במתקנים גם מאפשר להציגם לפני הציבור בפעולות חינוך והסברה.

היום גדלים בגנים בוטניים 346 מינים, שהם כ-80% מהמינים בסכנת הכחדה. 88 המינים האחרים בסכנת הכחדה אינם מתאימים לגידול בגנים בוטניים מפני שהם זקוקים לתנאי החזקה ייחודיים. 75% מהמינים בסכנת הכחדה שמורים בבנק הגנים לצמחיית ארץ ישראל. 

רוב גני המקלט וחלקות המקלט לצמחים שוכנים בתחומי שמורות טבע וגנים לאומיים. הם מהווים מקור של זרעים ושתילים להשבות לטבע של מינים מסביבתם ומשמשים לאישוש אוכלוסיות מקומיות שהידלדלו וכן לשיקום בתי גידול טבעיים האופייניים לסביבתם הקרובה. היום גדלים בגני המקלט ובחלקות המקלט 114 מינים בסכנת הכחדה, שהם כ-26% מכלל מיני הצמחים בסכנת הכחדה בישראל. 

מסמכי מפתח מדוח צמחים בסכנת הכחדה בישראל