הספירה של אוכלוסיות צבי ישראלי משמשת להבנה של הדינאמיקה הרב שנתית של האוכלוסיות, וכבסיס לגיבוש פעולות ממשק בצפון. בעבר נראתה תנודתיות בגודל אוכלוסיות הצבאים משנה לשנה, אולם ניתוח תוצאות הספירות ב-15 השנים האחרונות בלבד, המהוות שלושה דורות אחרונים של הצבאים (אורכו של דור אחד של צבי ישראלי הוא 4.9 שנים), מלמד על מגמת יציבות בגודלן של מרבית אוכלוסיות הצבאים בצפון ובחלקן אף על מגמת עלייה מתונה. 

 

אם כן, נראה שהממשקים שנעשו בתקופת שלושת הדורות האחרונים – סניטציה של פגרי בקר, דילול תנים באזורי חיכוך ופעילות לצמצום ציד לא חוקי – תרמו ליציבות גודלן של מרבית האוכלוסיות ובכך פעלו למען שימור המין.

 

בעבר היה צבי ישראלי נפוץ בישראל ובמרחב סביבה, אך עם השנים הוא נכחד במדינות השכנות ונותרה אוכלוסייה רק כאן – בצפונה ובמרכזה של ישראל. בתהליך זה נעשה צבי ישראלי אנדמי לישראל, אולם גם בה הצטמצמו אוכלוסיות המין בעשורים האחרונים, והיום הצבי הישראלי נתון בסכנת הכחדה עולמית. הסיבות העיקריות לדלדול המין הן הרס בתי גידול טבעיים וקיטוע שטחים פתוחים, ציד לא חוקי של צבאים, התרבות יתר של טורפים טבעיים בגלל מזון זמין שמשאיר האדם, ובמקומות מסוימים האוכלוסייה נפגעה פגיעה אנושה ממחלת הפה והטלפיים.