מה למדנו מספירות עופות המים בישראל
ניתוח תוצאות רב-שנתיות של ספירות החורף של עופות המים בישראל מראה יציבות במספרי רוב המינים, בהם מינים בסכנת הכחדה ומינים מותרים בציד
סייפנים, צילום: אלון מאיר
דוח חדש של רשות הטבע והגנים מציג ניתוח מקיף של מפקדי עופות המים השנתיים מ-2004. תוצאותיהם מראים שב-16 השנים מ-2004 עד 2020 היה מספר עופות המים החורפים בישראל יציב, ובממוצע שהו בה כל חורף 180,579 עופות מים. מגוון הסדרות של עופות המים שנספרו בה ומגוון המינים מיוצגים באופן דומה בכל שנות הניטור.
יציבות ניכרה הן במספר הפרטים ממינים המותרים בציד כגון מרית, שרשיר וברכייה, הן במספר הפרטים ממינים בסכנת הכחדה בישראל ובאזור וממינים שאוכלוסייתם העולמית מידלדלת. עם זאת יש ירידה מתמשכת במספר הלבניות ואנפיות הלילה.
האזורים שבהם נספרו הכי הרבה עופות מים הם עמק בית שאן ועמק יזרעאל בגליל התחתון, עמק החולה בגליל העליון, חוף הכרמל, עמק חפר בשרון ומאגרי שפלת יהודה. אלו גם האזורים שבהם משתרעים מרבית מקווי המים הנספרים.
מפקד עופות המים
’עופות המים’ הוא כינוי לקבוצה גדולה של מיני עופות מסדרות שונות המתקבצים סביב מקווי מים, כגון ברווזים, חופמאים, שקנאים, אנפות ושלדגים. בישראל מינים רבים של עופות מים חורפים בבתי גידול מימיים ובמקווי מים. מעטים שוהים כאן לא רק בחורף אלא כל השנה, ואילו אחרים באים רק לקנן בעונות האביב והקיץ.
רט"ג מבצעת את מפקד עופות המים, שהוא ספירה של עופות המים השוהים בישראל בחורף, מדי שנה בשנה, ומ-1965 הספירה נעשית בקביעות ביום מסוים בשנה. ביום זה פוקדים עשרות צוותים מיומנים, בהם עובדי רשות הטבע והגנים וצפרים מתנדבים, יותר מ-300 מקווי מים טבעיים ומלאכותיים מצפון עד דרום וסופרים פרטים של עופות מים. המפקד נעשה בתקופה שבה מתקבצים במקווי המים ברווזים, צוללים, טבלנים ועופות מים אחרים, וזה הזמן לאמוד את גודל אוכלוסיותיהם.
המפקד הוא חלק ממאמץ ניטור עולמי. מרכז אותו הארגון International Wetland והוא נעשה באותו יום בישראל ובמדינות אירופה, וזאת כדי לדייק בהערכת גודל אוכלוסיות העופות ובניטור השינויים בגודלן בעולם. מטרת הניטור היא לספק אומדן של גודל אוכלוסיות עופות המים ולנטר שינויים בגודלן כדי לקבל תמונה מלאה ככל הניתן על מצבן ולזהות מגמות אזוריות או עולמיות, ואם יתעורר צורך גם לפעול בזמן כדי לשמור על מינים או על אוכלוסיות בסכנה.
במישור המקומי נתוני הספירות משמשים לקבלת החלטות ממשקיות, לדוגמה הכרזת אזורים מוגנים במקומות שבהם חורפים מינים בסיכון. כך הוכרז ב-2008 אזור שפלת יהודה אזור אסור בציד עופות מים על מנת להגן על אוכלוסיית הצחראש הלבן – מין בסכנת הכחדה עולמית שחלק ניכר מאוכלוסייתו העולמית חורף בשפלת יהודה.
הנתונים שנמצאו בישראל במפקדי עופות המים השנתיים לאו דווקא משקפים מגמה עולמית או מגמה בארצות המוצא של המינים החורפים בארץ, שכן גודל האוכלוסייה החורפת מושפע מגורמים רבים, החל מגורמים ביוטיים וא-ביוטיים, שחלקם קשור בוודאי במצב מקווי המים בארץ, וכלה בגורמים שקשורים בתנאים השוררים בארצות המוצא או באזורי חריפה אחרים: שינויי אקלים, מזג אוויר עונתי, זמינות מזון ותחרות על מזון, הצלחת רבייה, ועוד.
תמורות במקווי המים בישראל והרס בתי גידול טבעיים
מקווי המים בישראל, בהם נחלים, שלוליות, אגמים וביצות, ידעו תמורות רבות מראשית המאה ה-20. רובן ככולן קשורות בניצול שטחים פתוחים לצורכי האדם על חשבון מערכות טבעיות, ובשל מצב זה נמצא להם תחליף: מאגרי מים, שהוקמו בעשורים האחרונים בשטחים חקלאיים ובחבל המדברי לאיגום, להשקיה ולטיהור שפכים, החלו לקיים אוכלוסיות של עופות מים יציבים וחולפים בישראל, והם מפצים באופן חלקי על מחסור גדול בבתי גידול לחים טבעיים לאחר שאבדו באזורנו.
הרס בתי גידול לחים טבעיים אינו מיוחד לישראל. זהו תהליך המתרחש ברחבי העולם ומסכן את קיומם של עופות המים הזקוקים למקווי מים כדי לשרוד. חלק מהמאמץ לשמירה על המגוון הביולוגי ועל עופות המים בעולם מתבטא באמנות בינלאומיות, שעליהן חתומה גם מדינת ישראל. מטרתן לשמר את מיני עופות המים ואת מקווי המים לאורך צירי הנדידה, שכן מקווי המים משמשים אתרי עצירה לעופות המים בנדידתם לחריפה או לקינון.
אולם חרף המאמצים לא סרו האיומים מעל עופות המים בעת שהייתם במקווי מים. על ניצול התשתית הטבעית לצורכי האדם ולציד – חוקי ולא חוקי – נוספו עם הזמן עוד הפרעות מעשה ידי אדם, למשל צילום ציפורים לא זהיר או כלי טיס, בהם רחפנים ומצנחי רחיפה, שמבריחים את העופות בהנמיכם טוס מעל מקווי מים. עופות מים ממינים שונים נפגעים גם מקווי מתח – מהתנגשות בהם או מהתחשמלות.
הכותב אוהד הצופה הוא אקולוג עופות ברשות הטבע והגנים
ברווז צחראש, צילום: עזרא חדד
.JPG)
.jpg)
