דוח חדש מציג ניתוח של הבתות באזור הים תיכוני וספר המדבר בישראל, ומגדיר בפעם הראשונה את הסוגים השונים של בתות בחלקה הצפוני של ישראל ואת ייחודן. מוצגים בו שיעור שטח הבתות בשטחים מוגנים – שמורות טבע, גנים לאומיים ויערות – וכן הצורך להגדיל את השטח המוגן כדי לשמור עליהן ועל המינים החיים בהן. הבתות אינן מוכרות דיין לציבור גדול של קובעי מדיניות – מתכננים, מנהלי שטחים פתוחים ובעלי תפקידים העוסקים בתכנון סטטוטורי – ולכן עיקר חשיבותו של הדוח הוא הצגת הבתות לפני ציבור זה במטרה לקדם ולהדגיש את חשיבותה של הגנה סטטוטורית על בתות בכלל ועל טיפוסי בתה שונים. 

בתה היא מערכת אקולוגית שתצורת הצומח בה מתאפיינת בנוף פתוח של צומח נמוך, המורכב בעיקר מבני שיח ומעשבוניים, ובישראל זו התצורה השלטת במערכות אקולוגיות רבות. הבתה נחלקת לכמה טיפוסים לפי תנאי אקלים, מסלע וסוגי קרקעות, וגורמים אלו משפיעים על המגוון הביולוגי ועל הרכב המינים המאכלסים כל טיפוס. מפאת הגיוון מאכלסות כלל הבתות בישראל מגוון ביולוגי גדול: שוכנים בהן מינים ייחודיים של צומח, למשל אירוסי ההיכל, המהווים מיני דגל, כלומר סמנים של מצבם של שטחים פתוחים; וכן מיני בעלי חיים ייחודיים של עופות, זוחלים ופרוקי רגליים, שחלקם חיים רק בבתות. הנוף הפתוח המאפיין את הבתות גם משמר נופי תרבות ומאפשר לחשוף זיקה לאירועים היסטוריים שלא ניתן להבינם בנוף אחר. 

תוצרי ניתוח הבתות בישראל מראים שמרבית טיפוסיה אינם מיוצגים דיים בשטחים מוגנים, ושעם הזמן הופכים שטחי בתה נרחבים לשטחי בינוי, חקלאות ותשתיות. טיפוסי הבתות שתת-ייצוגן בולט הן בתות על תשתית כורכר וחמרה, בתת בני שיח ים תיכונית על גיר, ובתה עשבונית על בזלת. משמעות החֶסֶר היא שמרבית שטחי הבתה, המהווים בתי גידול ושטחי קינון בלעדיים של מיני עופות בסכנת הכחדה, אינם מוגנים היום. ועם זאת ניתן לשפר את מצבן של הבתות. הדרך להגן עליהן היא להוסיף שטחים מוגנים: שמורות טבע, גנים לאומיים ויער טבעי, ולהימנע בעתיד מהפיכת שטחי בתה לשטחי פיתוח, חקלאות או ייעור.

דותן רותם הוא אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים