הסיווג הטקסונומי במחקר התבסס על שיטת דנ"א ברקודינג, המבדילה בין מינים באמצעות בדיקת מידת השונות ברצף ייחודי לכל מין בדנ"א מיטוכונדריאלי של גן ציטוכרום סי. כך ניתוח רצפי הדנ"א של דגים והשוואה בין רצפים של דגים מאזורים גיאוגרפיים סמוכים חשפו שבין אוכלוסיות שונות יש מרחקים גנטיים שעשויים להגיע עד כדי התפצלותן למינים נפרדים. במחקר הושלם מסד נתוני דנ"א ברקודינג של כמעט כל מיני דגי המים המתוקים בישראל, ויחד עם זיהוי מורפולוגי ונתונים גיאוגרפיים הוא הוביל להמלצה לבחון מחדש כמה חברות או מינים של דגים, ובכלל זה לאחד מינים שונים למין אחד, להחליף את שם המין ואף לפצל אוכלוסיות לכמה מינים.

 

אם כן, תוצאות מחקר זה חשובות מאוד: הן משפרות את הבנתנו באשר להרכב חברת הדגים בישראל ומאפשרות לזהות מינים או אוכלוסיות בסיכון, ובכך הן עוזרות לגבש פעולות ממשק מיטביות לשמירה על עושרם ועל מגוונם של דגי המים המתוקים האופייניים והייחודיים לישראל. שיטת ריצוף הדנ"א יכולה להוות בסיס גם לשיטות ניטור המתבססות על  דנ"א סביבתי, הבודק נוכחות של מינים בבתי גידול באמצעות דיגום דנ"א של דגים שנמצא במים. עבודת ניתוח המחקר נעשתה על ידי ד"ר רוני תדמור-לוי מהאוניברסיטה העברית, ד"ר דניאל גולני ופרופ’ ליאור דויד מאוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית, פרופ’ מנחם גורן וד"ר תמר פלדשטיין-פרקש מהמוזיאון לטבע באוניברסיטת ת"א, ובשיתוף ד"ר דנה מילשטיין וד"ר נעם לידר מרט"ג, שיזמו את המחקר ומימנו אותו. 

חברות דגי המים המתוקים בישראל עשירות במינים, וההסבר לכך הוא גיאוגרפי ומורפולוגי: ישראל היא גשר בין יבשות ולכן מתקיימים בה מיני דגים שמקורם בשלוש יבשות: אפריקה, אסיה ואירופה (לחלק מהמינים ישראל היא גבול תפוצתם); ונתק בין בתי גידול מימיים באגני ניקוז שונים גרם עם הזמן להתמיינות של אוכלוסיות ומינים, ובאופן זה תרם להרחבת המגוון הביולוגי ולהתפתחות מינים אנדמיים בה. עד מחקר זה התבססה הגדרת המינים על מאפיינים גיאוגרפיים ומורפולוגיים, וכך הוגדרו בישראל כ-36 מינים מקומיים. 

 

זיהום בתי הגידול המימיים והטיית מים לשימושי האדם, למשל לשימוש ביתי ולחקלאות, פגעו פגיעה קשה בבתי גידול אלו ובחברות הדגים. דוגמה מובהקת היא ייבוש אגם החולה וביצותיו, שבעקבותיו נעלמו מיני צומח ובעלי חיים רבים ובהם דגי מים מתוקים. מן המינים שהוכרו בישראל נכחדו שישה,  ועוד שישה מינים מוגדרים בסכנת הכחדה בספר האדום של החולייתנים. מכאן שלשימור חברות הדגים נודעת חשיבות רבה.

 

כאמור, במחקר זה נעשה אפיון גנטי בשיטות מתקדמות והוא כלי נוסף לשימור חכם, מבוסס ידע. האפיון הגנטי מאפשר לזהות את המינים ולהבין לעומקם את הרכב האוכלוסיות ואת תפוצתן, ובעזרתו תשתפר יכולתנו לבחור פעולות מושכלות לשימור המינים ובתי הגידול – אם בהמשך ניטור ומעקב ושימור ושיקום של בתי גידול, אם בהקמה של גרעיני רבייה והשבת דגים לטבע. 

 

עד כה אחת הפעולות העיקריות לשמירה על חברות הדגים של ישראל הייתה הכרזה שחלק מהמינים הם ערכי טבע מוגנים. ב-2019 נכנסה לתוקף רשימה חדשה של צמחים ובעלי חיים מוגנים בחוק אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים)(תיקון), התש"ף-2019, ובפעם הראשונה הוכרו בה דגי מים מתוקים בישראל והם הוכרזו ערכי טבע מוגנים. לרשימה התווספו 13 מינים: בינון דור, בינון נמרי, בינון כנרתי, בינון הירדן, טברנון לסתני, עגלסת סדום, לבנונית הגולן, לבנונית הגליל, לבנון הירקון, נאווית ים המלח, יבלסת מצויה, בינית ארוכת ראש ואמנונית יוסף. לפי המחקר הנוכחי יידון להלן מצבם של שלושה מינים – לבנון הירקון, נאווית כחולה ובינון דור.

במחקר הנוכחי נמצא שהמרחק הגנטי בין הדג שעל פי הגדרתו המורפולוגית הוא לבנון הירקון (Acanthobrama  telavivensis)  לבין הדג שהגדרתו היא לבנון ליסנר (Acanthobrama lissneri) הוא מרחק קטן, ועל כן יש לבחון מחדש את החלוקה הרווחת למינים נפרדים. 

 

לבנון הירקון הוא דג אנדמי לישראל והוא בסכנת הכחדה חמורה. מין זה התקיים בנחלי החוף, אך נכחד כמעט לחלוטין כתוצאה מזיהום הנחלים ומייבושם, וב-1999 נותרו רק אוכלוסיות מעטות בנחלים ירקון, תנינים ותות. על מנת לשמר את המין נאספו אחרוני הלבנונים שנותרו בנחלים ירקון ותות והועברו לגידול בתנאי שבי עד שמצב הנחלים ישתפר ויהיה ניתן להשיב אליהם את הדגים. הדגים נשמרו בגרעין רבייה שהוקם באוניברסיטת ת"א למטרה זו. 

 

מ-2002, עם שיפור איכות וכמות המים בנחל הירקון, החלה השבה של דגים אליו. ההשבה לוותה בניטור שהראה שאומנם הדגים שורדים בנחל, אך אינם מתרבים בו, וכדי ללמוד מה הם הגורמים המונעים רבייה הוקמה בריכה ייחודית בגן לאומי מקורות הירקון. הבריכה מחוברת לירקון ומימיו מזינים אותה, אך היא מוגנת ברשתות למניעת חדירה של דגים טורפים מהנחל. גידול הדגים בבריכה הראה שהיעדר תשתית קשה בנחל, הנדרשת לדגים להדבקה של הביצים, היא הגורם המונע רבייה. בעקבות תגלית זו הוספו מצעי אבן לנחל הירקון ואחר כך הושבו עוד דגים. היום ברור שההשבה של לבנון הירקון לנחל מוצלחת מאוד, ומלבד הירקון יש אוכלוסיות בריאות של דגי לבנון גם בנחל תנינים וביובליו, למשל בנחלים דליה, שלף ותות, וכן בנחל תמנה, בנחל נעמן, ועוד. 

במחקר נמצא שהמרחק הגנטי גדול יחסית בין אוכלוסיות של דגי נאווית כחולה (Aphanius mento)  באגני נחלים שונים, למשל בין שמורת עינות צוקים בים המלח לירקון ולעמק המעיינות.  

 

המין נאווית כחולה התקיים בעבר בנחל הירקון, אולם נכחד ממנו בשנות ה-90 של המאה הקודמת בעקבות זיהום המים והתייבשות הנחל. מאז ביצעו רט"ג ורשות נחל ירקון פעולות רבות לשיקום הנחל ולהשבת הנאווית הכחולה אליו. 100 פרטים נאספו מנחל תנינים והועברו לאקלום ולרבייה בבריכה ייעודית במקורות הירקון שבגן לאומי ירקון, וב-2016 שוחררו מגרעין הרבייה יותר מ-1,000 דגים לירקון. בניטורים שנעשו מאז מדי כמה שנים נמצאו בנחל פרטים בוגרים וכן פרטים צעירים שבקעו במקום לאחר השחרור, והם מעידים על הצלחת ההעתקה לנחל. 

 

ממצאי מחקר הדנ"א ברקודינג מעידים שהמרחק הגנטי בין המינים בינון דור (Oxynoemacheilus dori) לבינון נמרי (Oxynoemacheilus panthera) אינו מצדיק חלוקה לשני מינים. ממצא זה עשוי ללמד על תהליכים היסטוריים, גיאוגרפיים ואחרים שהשפיעו על תנועתם ועל התמיינותם של מיני בעלי חיים וצמחים בישראל. 

 

בינון דור הוא הדג הנדיר ביותר בישראל והוא נדיר גם בעולם. זהו דג אנדמי לעמק המעיינות ומתקיים רק בבית גידול אחד קטן בשמורת עין מלקוח. במשך השנים נקטה רט"ג פעולות רבות לשיפור איכות בית הגידול שלו ולהבטחת שרידותם של הדגים. ב-2011 הקימה הרשות גרעין רבייה לדגים, וב-2013 החלה רבייה רבת היקף ובעקבותיה נעשו פעולות השבה של דגים לטבע. אף על פי כן ניטור לבחינת הצלחת פעולות ההשבה העלה שהדגים ששוחררו לא התבססו בבתי הגידול החדשים. 

 

היום גרעין הרבייה של דגי הבינון נמצא בגן החיות התנכ"י בירושלים, ובד בבד מקודמים גם צעדים אחרים לאישוש רבייתו של המין: פרופ’ ירון טיקוצ’ינסקי מהמרכז האקדמי רופין וצוותו עוסקים במחקר גנטי ייעודי של דגי הבינון באמצעות למידת מאפייניהם הגנטיים של הפרטים שבגרעין ובטבע, במטרה לשפר את רבייתם; ורט"ג בשיתוף רשות המים, רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי והמועצה האזורית עמק המעיינות ואחרים מתווים תוכנית שכוללת הקצאות מים לאזור. בדרך זו ייווצרו אפיקי זרימה חדשים שיחצו את העמק ויאפשרו להקים בתי גידול חדשים באזור תפוצתו הטבעי של הדג.