ממצא מפתיע נוסף מהסקר הנוכחי הוא גלל ישן שאותר במאגר דליות בדרום הגולן, שם היתה תצפית אחרונה קודמת ב-2016. יש לציין שהממצא איננו ודאי והוא נבדק במחקר גנטי.

 

הלוטרות בישראל מצויות בסכנת הכחדה חמורה ותוצאות הניטור הרב שנתי מראות שבשנים האחרונות פיזור האוכלוסייה אף הלך והצטמצם. על כן קיימת חשיבות רבה בשיקום ובשימור האוכלוסייה בעמק החולה ובשימור מערכת הירדן הדרומי, המשמש כנתיב מעבר והתפשטות מרכזי של הלוטרות דרומה ומערבה.
 

כדי לשמר את אוכלוסיות הלוטרות, פועלת רשות הטבע והגנים בכמה מישורים: שיקום גופי מים בעמקים החולה, בית שאן וחרוד ובירדן הדרומי, שיפור הקישוריות והתנועה של הלוטרות, באמצעות פתיחת חסמים הידרוביולוגיים בנתיבי המים העיקריים בעמק החולה, וצמצום שיעור דריסת הלוטרות באמצעות בניית מעברים יבשים בכבישים באזורי המחייה שלהן. בשנה החולפת נבנו שלושה מעברים יבשים בעמק החולה ולא תועדו דריסות כלל - ככל הנראה כתוצאה של בניית המעברים היבשים. כחלק ממאמצי השימור אף מתקיים מחקר לאיפיון סמנים גנטיים באמצעות בחינת גללים שנמצאו בשטח ומשמשים אמצעי לזיהוי פרטים ולבחינה של תת-אוכלוסיות ומידת הקישוריות ביניהן.

 

הלוטרה היא טורף על. בישראל הלוטרות חיות בבתי גידול מימיים ונוכחותן מהווה סמן חשוב לבריאות המערכות האקולוגיות ולמגוון הביולוגי. עד ראשית המאה ה-20 היו הלוטרות נפוצות בישראל בכל נחלי החוף, מגבול לבנון עד נחל שורק ולאורך אגן הירדן ממקורותיו בצפון עד לים המלח – בכלל זה אגם החולה והכנרת – ובתי הגידול הלחים בירדן הדרומי, בעמק בית שאן-חרוד ובעמק יזרעאל ששימשו אפוא מסדרון אקולוגי חיוני בין אוכלוסיית אגן הירדן לאוכלוסיית מישור החוף.
 

בישראל הלוטרות מוגנות בחוק להגנת חיית הבר. בעשורים האחרונים הורע מצבן בארץ עד מאוד ותפוצתן של אוכלוסיותיהן קטנו, והיום הלוטרות מוגדרות בה בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered).