בתחילת קיץ 2024 נוטרה חברת הדגים בשמורת טבע החולה ובמינים שנמצאו היו גם בינית גדולת קשקש וחפף ישראלי. מינים אלו לא נמצאו בשמורה מאז יובש אגם החולה בשנות ה-50 ונותק החיבור בינה לבין מערכת הירדן, ונמצאו בה שוב לאחר חידוש הקישוריות ביניהם ב-2015. הקישוריות נקטעה בגין הפרש גובה שנוצר בין שמורת החולה למערכת הירדן: בעוד השמורה נותרה ברום המקורי שלה, צנחה מערכת הירדן בכ-2 מ’ עקב סחיפת קרקע שנגרמה מייבוש אגם החולה. שמורת החולה עברה בעשור האחרון שיקום פיזי ושינוי בממשק המים ושטח בגודל 400 דונם בחלקה הצפוני–מערבי הוצף, ונבנה בו סולם דגים לחידוש הקשר בין השמורה למערכת הירדן. 

ואכן, היום חברת הדגים בשטח המוצף דומה לחברת הדגים שבתעלות מערכת הירדן, ובה עשרה מינים: חפף ישראלי, בינית גדולת קשקש, בינית ארוכת ראש, לבנונית הגליל, יבלסת מצויה, בינון הירדן, לבנון ליסנר, אמנון מצוי, נאוית כחולה ושפמנון מצוי. חזרתם של המינים חפף ישראלי ובינית גדולת קשקש, שנודדים במעלה נחלים לרבייה וביכולתם לטפס במעלה סולמות דגים, מעידה שסולם הדגים הוא שאפשר את חידוש הקישוריות ההידרוביולוגית בין השמורה למערכת הירדן, וממחישה את חשיבותה הרבה של הסרת חסמים במערכות מים רציפות, בפרט בנחלים.     

מערכת הירדן העליונה ובכללה שמורת טבע החולה משתרעת ממקורות הירדן – מהנחלים דן, חרמון, שניר ועיון – עד הכינרת, והיא בית גידול זורם משמעותי ביותר בישראל. בכל שנה זורמים בה כ-430 מיליוני מ"ק מי גשם ומעיינות בנחלי איתן, בנחלים עונתיים ובתעלות מלאכותיות, שאורכם הכולל כ-400 ק"מ. עם זאת, הנחלים והתעלות משופעים במחסומים מלאכותיים שנוצרו לצורכי האדם. סכרים, מעבירי מים, תחנות מדידה ובהן מפל מים ומבנים מלאכותיים אחרים שנבנו בתוואי הנחלים – כל אלה מאפשרים מעבר מים, אך מפריעים למעבר חופשי של בעלי חיים מימיים לאורך הנחלים ואף חוסמים אותו כליל. חסמים הידרוביולוגיים אלו פוגעים בטבע: הם גורמים לקיטוע ביולוגי, משפיעים על גודל האוכלוסיות ומאיימים על המגוון הביולוגי בנחלים. מובן שעיקר נזקיהם ניכרים בקטעי הנחלים שבמעלה החסם: ככל שיש יותר חסמים בנחל, כך נעשה מעלה הנחל עני יותר בשפע ובמגוון מינים.