דרורי הירדן מסתגלים לסביבה משתנה
שינויים סביבתיים קיצוניים בשמורת טבע עינות צוקים אילצו את דרורי הירדן לשנות את מקומה של מושבת הקינון הוותיקה. ניהול השמורה מתחשב בצורכי הדרורים ותומך בהמשך קיומה של המושבה
דרור ירדן זכר בשמורת עינות צוקים, צילום: רון הרן
דרור הירדן (Passer moabiticus) הוא ציפור שיר. תחום תפוצתו בעולם משתרע מישראל עד איראן, ובישראל הוא ממקם את מושבות הקינון שלו סמוך למקווי מים קבועים או בשטחים חקלאיים מושקים.
בשמורת טבע עינות צוקים, נאת מדבר גדולה בצפון חוף ים המלח, מקיימים הדרורים מושבת קינון גדולה. המושבה מתועדת משנות השבעים של המאה הקודמת ואולי עוד קודם, ונוכחות הדרורים בתחום השמורה קבועה ובולטת בשל נטייתם לבנות קינים גדולים על צמרות עצי אשל סמוך למעיינות. בשנים האחרונות גילה צוות השמורה, העוקב אחרי המושבה, שהיא מגיבה לשינויים סביבתיים. שינוי אחד קרה בעקבות השרפה הגדולה בשמורה ב-2008, שכילתה חלק ניכר מהצמחייה בה. אחרי השרפה עברו הדרורים לקנן דווקא בחלק שנשרף, ובנו את קיניהם החדשים על העצים השרופים.
שינוי סביבתי אחר, רב היקף וממושך יותר, מתרחש בשמורה בעקבות נסיגת ים המלח. הנסיגה מתועדת משנות ה-40 של המאה הקודמת, וגורמת לשינויים גיאו-הידרולוגיים ומורפולוגיים ברצועת חוף ים המלח ובכלל זה בשמורה. השינויים העיקריים הם התרחקות קו המים מאות מטרים מאזור הצמחייה, באופן שמותיר שטח גדול חשוף ובוצי שערוצים מתחתרים בו; ונדידת מעיינות מצפון השמורה לחלקה הדרומי-מזרחי. נדידת המעיינות, שהיו בית הגידול של מושבת הדרורים הוותיקה, הפכה את בית הגידול הלח למלחה, ודרורי הירדן נאלצו להעתיק את מושבתם דרומה, לאזור שבו הנגישות למים טובה יותר.
קיני דרור הירדן בשמורת עינות צוקים, צילום: רון הרן
בשנים 2014–2015 חקר רון הרן, בהנחיית פרופ’ עידו יצחקי ובהשתתפות ד"ר דיויד טרופין, את השינויים במיקום מושבת הקינון של דרורי הירדן בתגובה לשינויים הסביבתיים. במחקר מופו 470 קינים ישנים וחדשים של דרורי הירדן בשמורה, ונבדקו תנאי הסביבה הביוטיים והא-ביוטיים שהשפיעו על בחירת אתרי הקינון החדשים.
חשיבותו של המחקר בגילוי פרמטרים סביבתיים שהדרורים מגיבים להם וקובעים לפיהם את מקום הקינים. שניים מהפרמטרים – פרמטר צומח ופרמטר מבקרים – משפיעים על דרך ניהול השמורה, וצוות השמורה מתאים להם ממשקים כדי לשמור על מושבת הקינון של הדרורים בה, כמפורט להלן:
פרמטר צומח: הדרורים מעדיפים לבנות את קיניהם על עצי אשל שנשרפו והותירו גזעים וענפים חשופים, ועל כן בממשק גיזום צמחייה – נוהל שהוא חלק מהיערכות נגד שרפות – צוות השמורה אינו גוזם ענפים חשופים של אשלים שנשרפו, והדרורים מנצלים אותם לבניית קינים. גיזום אשלים המתחדשים מתחתית הגזע נעשה רק באמצע החורף – לאחר תקופת הקינון.
פרמטר מבקרים: בעשור האחרון גדל מספר המבקרים בשמורה פי שניים ויותר, מ-80,000 ל-185,000 בשנה, והדרורים אינם מקננים עוד באזור שבו הם נמצאים. לעומת זאת בחלק השמורה הנקרא ’השמורה החבויה’, שאליו נכנסים מבקרים רק בליווי מדריך, לא הייתה עלייה שנתית במספר המבקרים והדרורים ממשיכים לקנן בו, אם כי בשיעור נמוך. שטח זה, הסגור למבקרים, הוא חלק הארי של השמורה, ובו קבעו הדרורים את רוב הקינים. הימנעות הדרורים מקינון בקרבת המבקרים מלמדת אפוא עד כמה חשובה הכוונת תנועת המבקרים בחלקי השמורה השונים, ויש להתמיד בה.
דרור הירדן זכר, צילום: רון הרן
להקת דרורי הירדן בשמורת עינות צוקים, צילום: רון הרן
.JPG)
.jpg)
