בשנים האחרונות גובר החיכוך בין האדם לטבע. עקב בנייה מסיבית, צמצום מתמשך של השטחים הפתוחים וסיבות אחרות חיות בר כגון תנים, חזירי בר, דורבנים וצבועים פולשות ליישובים עירוניים הגובלים באזורים טבעיים ולשטחים חקלאיים ברחבי הארץ. כדי להקטין את החיכוך נחוצה פעילות משותפת לכלל הגורמים המעורבים. בכנס מקצועי וסדנה שיזמו לאחרונה רשות הטבע והגנים, רמת הנדיב ומשרד החקלאות והכפר השתתפו והרצו נציגים ממגזרים רבים בעלי עניין: המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, משרד החקלאות והכפר, החברה להגנת הטבע, הקרן הקיימת לישראל, חקלאים וועדות חקלאיות, אקולוגים ואגרו-אקולוגים, חוקרים מהאקדמיה, וטרינרים, תושבי ערים ויישובים הסובלים מהבעיה, ארגוני טבע ובעלי חיים ועוד רבים. 

הכנס התקיים בסוף חודש נובמבר. היום הראשון יוחד ליום עיון בנושא ניהול אוכלוסיות מתפרצות במרחב העירוני ובאזורי חקלאות, והיום השני יוחד לדיונים בסדנה מצומצמת. בכנס עלו הרבה סוגיות חשובות, למשל הגידול באוכלוסיות המינים המתפרצים שנגרם ממקורות מזון זמינים ביישובים, כגון פחים נגישים ואי-פינוי פסולת חקלאית כמו גידולים ופסדים. לצמצום התופעה הכרחי לסגור את "ברז המזון" ולעשות סניטציה קבועה ביישובים, בשמורות הטבע ובשטחי החקלאות. במשך הזמן יקטן כושר הנשיאה של חיות הבר בדרך זו, אך עד אז הפתרון המיידי בשטחים החקלאיים הוא גידור.

גם חינוך ותקשורת סיכונים הם גורמים חשובים, מכיוון שהגידול באוכלוסיית חיות הבר הוא פועל יוצא של התנהגות האדם. האדם הפך למין עירוני, ויש עדויות להיכחדות חוויית הטבע ולאיבוד הקשר הרגשי שלו אליו, וזהו קשר חשוב שיש לחזקו. אם כן, חשוב לחקור את התנהגות חיות הבר ובה בעת לחנך את הציבור ולהעלות את המודעות לטבע ולבעיית האוכלוסיות המתפרצות.

חיות הבר מסבות נזקים כבדים לגידולים ולצנרת, והחקלאים מרגישים שהאיזון הופר ושהשיטות לדילול חיות הבר מוגבלות. מיני בעלי החיים שפוגעים בחקלאות מגוונים, ובהם גם מכרסמים ועופות. פתרונות מקוריים כגון טיסן המדמה נץ גדול להברחת ציפורים מזיקות, תנשמות למכרסמים ופיזור רעל מסייעים באופן זמני ופרטני, אך אינם פותרים את הבעיה. במחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה והוצג בכנס נמצא שרוב החקלאים נמנעים מגידור בשל מחירו הגבוה, ומעדיפים ציד ושימוש במלכודות.

חזיר הבר הוא מין מתפרץ שמסתדר היטב בטבע ואינו צריך את העיר כדי לחיות, ואף על פי כן חזירי בר משוטטים בעיר באופן חופשי, גם לאור יום. בחיפה נעשות היום פעולות לפתרון הבעיה – הגבלת מקורות מזון, הסברה וחינוך לאהבת חיות הבר ולהימנעות מהאכלתן, חסימות וגידור של נקודות מפתח וכן מחקר להבנת דפוסי הפעולה של חזירי הבר בעונות השנה ובשכונות העיר השונות. במחקר שהוצג בכנס נעשה מעקב אחר אוכלוסיית חזירי הבר בחיפה ונמצא שציד משפיע על תנועתם במרחב, מגדיל את חששנותם ואף מקדים את גיל הפוריות של הנקבות. ועוד זאת: בעוד שחזירי הכפר באזורי החקלאות חוששים מבני אדם, חזירי העיר איבדו את הפחד מפניהם וחודרים לעיר עוד ועוד. שילוב של כמה שיטות, כגון שליטה בפריון והפחדה או גידור ואמצעים דוחי חזירים בחקלאות עשוי להיות יעיל יותר.

כדי להבין מהו הלך הרוח של התושבים והציבור בקשר לחיות הבר במרחב העירוני, יזמה רשות הטבע והגנים סקר המתבסס על ניתוח השיח החברתי ברשת. בסקר נסקר השיח החברתי בקשר לחיות בר ביישובים במשך שנה, מספטמבר 2018, בשלוש זירות: תנים בפארק הירקון, חזירי בר בחיפה וצבועים במודיעין. מן הסקר עולה שהשיח הוא חיובי בעיקרו, כלומר מרבית התושבים שהתבטאו לא רואים בשהות חיות הבר בקרבתם בעיה. 

מסקנות הכנס הן שהחיכוך בין חיות הבר לאדם יתגבר וצריך למזער אותו: לנטר ולמפות את גודל אוכלוסיות חיות הבר המתפרצות ואת האזורים הבעייתיים, לנקוט טיפול קבוע, ארוך טווח ומדיניות לשימור האיזון, וכן לחנך את הציבור ולערבו בסוגיה. חשוב למצוא דרך פעולה משותפת ומכילה, לקבוע אסדרה ולהגיע לפתרון כללי מוסכם.

בעקבות הכנס טוען אורי נווה, סגן מנהל חטיבת המדע ברשות הטבע והגנים, שמסקנה חשובה שעלתה ממנו היא שהעיר אינה מקום טוב לחיות הבר מכיוון שרווחתן נפגעת. אם כן, על הרשויות העירוניות לצמצם למינימום את מוקדי המשיכה שלהן לעיר, ובד בבד על האחראים לטבע לספק להן תנאים טובים באזורי הטבע כדי שהן יישארו בו. "מכיוון שלכל אחת מחיות הבר הפולשות יש דגמי התנהגות שונים, הרשויות המוניציפליות צריכות לתת לכל אחת מהן מענה ייחודי שימנע ממנה משיכה לעיר. למשל, בפארק הירקון אוספים את הפסולת בבוקר. אם ישנו את עבודת הקבלן לאיסוף הפסולת בערב, האשפה לא תהיה מקור מזון לתנים. אותו מנגנון צריך להיות גם במרחב החקלאי, שבו הקונפליקטים ישירים יותר ונמדדים בנזק כלכלי ונפשי לחקלאים, שגידוליהם נחרבים על ידי חיות בר".

עוד מוסיף נווה שכל הגורמים בעיר – ראש העירייה, תושבים, תלמידים, סוחרים, הווטרינר העירוני ו"תנו לחיות לחיות" – כל אלה צריכים ללמוד כיצד לנהל נכון את שטחה, בהכירם את מאפייני הקשר הדו-סטרי בינה לבין חיות הבר שבתחומה. "האינטראקציה יכולה להיות חיובית או שלילית. יש מדרג: עטלף וסנוניות יכולים לחיות בעיר, וזאב לא. כשהאינטראקציה שלילית, רשות הטבע והגנים ומערכות המדינה שיודעות לתמוך בעיר, כגון משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה, צריכות לפתח תוכנית עבודה בשיתוף מרכז השלטון המקומי, העירייה או המועצה והווטרינר העירוני. התוכנית תכלול פעולות לביצוע ולניטור ומעקב אחרי הפעולות האלה כדי ללמוד אם הן מצליחות או לא. עלינו ללמוד את הבעיה בכל יישוב, להבין מהן הפעולות שצריך לעשות ולייצר תוכנית עבודה משותפת לכל הגורמים".