מין של ערצב התגלה מחדש בחופי ים המלח
אחרי כ-30 שנים שבהן נחשב מין נכחד חוקרים מצאו עדויות קוליות לקיומן של אוכלוסיות ערצב ים המלח במעיינות ים המלח והמלחות שלחופו
ערצב ים המלח, צילום: לא ידוע
ערצב ים המלח (Gryllotalpa marismortui) הוא מין אנדמי לישראל. מאז שנות ה-90 של המאה שעברה הוא נחשב מין נכחד, אך סקר ביו-אקוסטי שנעשה בחופי ים המלח ב-2021 גילה עדויות להימצאותו שם. בעקבות הממצאים הרחיבו שנה אחר כך החוקרים ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט שבאוניברסיטת תל אביב ועובדי רשות הטבע והגנים את ניטור הערצב, והציבו מכשירי הקלטה בבתי גידול פוטנציאליים של המין לאורך ים המלח. מטרות הסקר המורחב היו לאתר את תחום תפוצתו של ערצב ים המלח, ללמוד על העדפתו לבית גידול, להכיר את הרכב חברת החרקים בסביבתו ולהעריך מה מצבם של אוכלוסייתו ובית גידולו.
הערצב אותר בארבעה אתרים: עינות צוקים, עינות קנה ועינות סמר, עינות קדם ומלחת סדום. בכך הופרכה ההשערה שהוא נכחד, והתבססה הנחה שהוא עשוי להימצא לאורך כל חופו של ים המלח בצד הישראלי. אולם בכמה מקומות שבהם נמצא ערצב ים המלח בעבר – בית הערבה, חופי קליה, נחל קדרון ומצפון לשמורת טבע עינות צוקים – לא אותרו פרטים. אזורים אלו מתאפיינים בפעילות חקלאית ענפה, וייתכן שעם השנים הערצבים נטשו אותם בלחץ מי שפכים ומים מזוהמים מהחקלאות.
כאמור, הערצבים אותרו בניטור ביו-אקוסטי – שיטה המתבססת על הקלטת קולות החרקים. שיטה זו, הפועלת ללא התערבות אדם, מאפשרת מעקב ארוך טווח אחריהם בכל שעות היממה וגם בתנאי מזג אוויר קשים. דרך הקולות שמפיקים הערצבים ניתן לזהות את המין ומינים אחרים, ולקבל מידע אקולוגי רב על שעות הפעילות ועל העדפות בתי הגידול שלהם. מעלותיה של השיטה, שאפשר להקליט חודשים ברציפות גם בלילה ובמקומות קשים לתנועה וללא תאורה, הן מעלות חשובות, שכן שעות הלילה הן שעות הפעילות של ערצב ים המלח ושל חרקים אחרים שנבדקו בסקר.
הערצבים נמצאו בפתחי מעיינות, במלחות ובבולענים, וממצאי הסקר מראים אפוא שתפוצתו של ערצב ים המלח הוא באתרים בעלי קרקע רכה ומלוחה ומים מתוקים, המאפיינים את מעיינות ים המלח והמלחות. מתוך כך נראה שהערצבים מושפעים באופן ישיר מאובדן מלחות ומשינויים מרחיקי לכת בתנאים שחלו באזור ים המלח בעשורים האחרונים ובפרט במלחות, בהם ירידה ניכרת במפלס ים המלח עקב שאיבה, הסטת מים, ושינוי קצב זרימת המים כדי להתאימה לפעילות חקלאית ולצורכי מפעלי ים המלח.
אם כך, עולה שיש צורך לשמר את בית הגידול הייחודי של מעיינות ים המלח והמלחות ולחקור את מאפייניו כדי לשמר את ערצב ים המלח ומינים אחרים בסכנה באזור זה, ולהגן עליהם מפני השינויים הדרמטיים שעתידים להתרחש בו בעשורים הבאים.
מי אתה ערצב ים המלח?
ערצב ים המלח הוא צרצר ממשפחת הערצביים, אנדמי לישראל. הוא חי באזור ים המלח, ככל הנראה בסמיכות למלחות, שהן אזורים נמוכים המנקזים אליהם את מי הסביבה – מים בעלי מליחות קרקע קיצונית. המלחות הן בית גידול ייחודי ופגיע מאוד, וחלקים נרחבים משטחיהן נפגעו מהתרחבות החקלאות והתעשייה באזור.
הראשון שגילה את ערצב ים המלח היה החוקר טוביה קושניר, בשנות ה-40 של המאה שעברה, והוא תיאר אותו. בשנות ה-70 המשיכו לחקור את המין אביתר נבו ושותפיו, ומצאו כי הוא נבדל מערצב הגינה (Gryllotalpa tali), הערצב הנפוץ בישראל, בכמה בחינות: בגנטיקה שלו, בעירוק כנפיו ובשירתו, ובתחום תפוצתו, המוגבל לנקודות לאורך בקעת ים המלח. בשנים אלו היה ערצב ים המלח היחיד שאכלס את מלחות ים המלח, ואילו בשמורת עינות צוקים התקיימו אוכלוסיות חופפות של ערצב ים המלח וערצב הגינה.
מאז שנות ה-90 נכשלו ניסיונות לאתר פרטים של ערצב ים המלח, וההשערה הייתה שהמין האנדמי נכחד מהעולם. החוקרים הניחו שהוא נדחק בעקבות פגיעה במלחות ובעקבות החדרת מים מתוקים לים המלח, שלפי הסברה אפשרו לערצב הגינה להתפשט לאזור זה. לשמחתנו הניטור הראה שהוא התמעט, אך לא נכחד.
