ממשק פריסת שקתות מים, שעשתה רשות הטבע והגנים בהר הנגב, שינה את דגם השוטטות של אוכלוסיית הפראים האסיאתים במרחב זה. שוטטותם פחתה באזור השוקת שנסגרה וגברה באזורים שבהם נפתחו שקתות חדשות עבורם. 

הפרא האסיאתי (Equus hemionus) הוא תת-מין סורי של חמור בר שנכחד מישראל בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. ב-1968 הובאו לישראל שני תתי-מינים (E. h. onager ו-E. h. kulan) מאיראן ומטורקמניסטן ורט"ג הקימה להם גרעין רבייה בחי בר יטבתה. כעבור כעשור וחצי, בשנים 1982–1993, שחררה רט"ג פראים מגרעין הרבייה לטבע בנגב: כ-40 הושבו בעין סהרונים שבמכתש רמון, ומאוחר יותר הושבו פראים גם בנחל פארן. במרוצת השנים גדלו אוכלוסיותיהם ותחום תפוצתם התרחב – צפונה להר הנגב, מזרחה לערבה ודרומה עד עובדה.  

הפראים משוטטים בהר הנגב בסביבת מקורות מים קבועים. בחלוף הזמן הפעילה רט"ג שוקת מים באזור ניצנה, והיא שימשה מקור מים קבוע עבורם. האוכלוסייה התרכזה סביבה והלכה וגדלה, וכיום מעריכים שאוכלוסיית הפראים בהר הנגב מונה כ-350 פרטים והיא קרובה לכבישים ויוצרת חיכוך בינם למגדלי כרמים בכמה חוות בודדים בהר הנגב. במענה לכך נקטה רט"ג ב-2020 בממשק לצמצום הבעיה, ובו הופסקה הפעלתה של שוקת ניצנה ובמקומה הוצבו שלוש שקתות מים חדשות בהר הנגב סמוך לגבולו המערבי, באזורים שבהם שוטטו פראים גם קודם להצבתן. בדרך זו השקתות מספקות מים לפראים כל השנה וגם מביאות לידי מזעור החיכוך בין הפראים לאדם. 

לפי התנהגותם החברתית של פראים הזכרים שומרים על טריטוריות באזורי מקורות מים. במחקר נמצא שב-2019, כששוקת ניצנה עדיין הייתה מקור המים המלאכותי היציב, פחות מ-20 אחוז מהזכרים באזור הר הנגב היו זכרים מתרבים, ואילו מאז הפסקת פעילותה והפעלת שלוש השקתות החדשות גדל מספר הזכרים המתרבים באוכלוסייה. זהו נתון מעודד, שכן ריבוים תורם לשימור המגוון הגנטי באוכלוסייה ובכך מחזק אותה.   

 סרטון פראים בנגב צולם ב-2024