הסקר נעשה אחת לשנתיים באביב ובסתיו בשנים 2015, 2017, 2019, 2021 ו- 2023, בארבעה אתרים בעלי קרקעית סלעית בים התיכון שיש בהם שמורת טבע ואזור קרוב בעל אופי קרקעית דומה ששימש להשוואה (ראש הנקרה-אכזיב, שקמונה, דור-הבונים וגדור). כמו כן התבצעו הסקרים גם בשני אתרים שבהם יש קרקעית סלעית אבל אין שמורה (חוף השרון ופלמחים).

 

לסקרים שתי מטרות מרכזיות: ליצור רשימות מצאי למיני הדגים, חסרי החוליות הישיבים והאצות, המצויים בשמורות טבע ומחוץ להן ולבחון האם השמורות הימיות המוכרזות כיום בחופי הים התיכון של ישראל מגינות על חברת החי והצומח שבשטחן.  

תוצאות הסקרים הראו כי שמורות טבע ימיות משמשות כלי יעיל לאישוש אוכלוסיות דגים, בדגש על מינים מסחריים המשמשים כמקור פרנסה ומזון, ועל מיני הדקרים בפרט. מסקנה זו מבוססת על כך שניתן היה למצוא בתוך השמורות ביומסה כללית גבוהה יותר של מיני דגים מסחריים בהשוואה לשטחי הביקורת שמחוץ להן, וכך גם שכיחות של פרטים גדולים. 

 

בנוסף, הייתה נוכחות של פרטים מהמין דקר הסלעים שהגיעו לגודל רבייה רק בתוך שמורת אכזיב, וכמעט ולא נצפו בשמורות האחרות. גם פרטים מהמין דוקרנית אדומה שהגיעו לגודל רבייה נצפו בעיקר בתוך שמורה זו. התוצאות מעידות גם על עלייה ברורה לאורך השנים בשכיחות ובביומסה של מיני הדקרים בשמורות שקמונה, דור-הבונים וגדור, אשר נובעת מריבוי פרטים צעירים. עלייה זו עשויה להעיד על תחילתה של מגמת שיפור כללית ביכולת של שמורות אלה להגן על משאב הדגה, בשילוב עם ממשקי דיג מתאימים ואכיפתם גם מחוץ לשמורות. 

 

על רקע הירידה הכללית בגודלן של אוכלוסיות הדקרים בעולם, תפקודה המוצלח של שמורת ראש הנקרה-אכזיב והשיפור במצבן של אוכלוסיות הדקרים בשמורות שקמונה, דור-הבונים וגדור מעודדים במיוחד ומחזקים את ההכרה בשמורות הטבע הימיות כאמצעי להגנה על משאב הדגה.  

 

 

ניתוח מבנה חברת הדגים מציג היכרות מעמיקה יותר עם מיני הדגים המאכלסים את שמורות הטבע. נמצא כי בבית הגידול הסלעי קיימת דינאמיקה רבה בהרכב מיני הדגים המאכלסים אותה. הבדלים במבנה חברת הדגים נמצאו בין השמורות, עומקי הקרקעית, עונות האביב והסתיו ובין השמורות לאזורי הביקורת הסמוכים. 

 

בשמורות אכזיב ושקמונה בהן טווח העומקים הוא גדול (עד לעומק של 800 בראש הנקרה) נמצא הבדל בחברת הדגים בין העומקים השונים. זאת אומרת שישנה הפרדה מרחבית בתוך השמורה, כאשר מיני דגים שונים מאפיינים את המים הרדודים לעומת עומקי הביניים והעומקים העמוקים. נמצא כי השמורה העשירה ביותר במינים היא ראש הנקרה – אכזיב, ככול הנראה בגלל טווח העומקים הרחב שבשמורה זו לעומת השמורות האחרות, הרדודות יותר ובית הגידול הייחודי שכלול בגבולותיה (קניון אכזיב). את העומק הרדוד מאפיינים, למשל, מינים ממשפחת הספרוסיים, ואת העומק העמוק מאפיינים מינים ממשפחת הדקריים, כדוגמת דקר אלכסנדרוני ואוקונוס מסורטט.

 

התוצאות מעידות על הבדלים במבנה חברת הדגים בין האתרים השונים, ובעיקר בין האתרים הצפוניים – שקמונה וראש הנקרה-אכזיב, לאתרים הדרומיים יותר – דור-הבונים וגדור. אנו מניחים כי הבדלים אלו נובעים לא רק מטווח העומקים השונה בכל אחת מהשמורות, אלה גם בגלל המבנה הטופוגרפי הייחודי לכל שמורה ואופי התשתית השונה. למשל, בשמורות הצפוניות נמצא שילוב של מסלע גירני וכורכרי ואילו הדרומיות יותר מאופיינות על ידי מסלע כורכרי בלבד. נמצאו גם הבדלים בין עונות האביב והסתיו בכל אחת מהשמורות. לעונתיות ישנה השפעה על נוכחות מספר ואופי המינים המאכלסים את השמורה. בסתיו אנחנו מוצאים ביומסה, עושר ומגוון מינים גבוה יותר לעומת האביב, כנראה גם בגלל נוכחות של מינים נודדים המאכלסים את השמורות והאזורים הסובבים אותן בעונה זו. חברת הדגים שונה בין השמורות לאזורי הביקורת הסמוכים להן. בהתאם, ישנם מינים המאפיינים את השמורות כמו למשל מינים ממשפחת הדקריים (שהביומסה שלהם בתוך השמורה גבוהה יותר).

 

ההבדלים במבנה החברה בקטגוריות שנבחנו – שמורה או שטח ביקורת, מיקום גיאוגרפי לאורך החוף, עומקים ועונות – מעידים על כך שחברות הדגים בבית הגידול הסלעי בחופי הים התיכון הישראלי הן שונות ומגוונות. על מנת לשמור על כל חברות הדגים בצורה יעילה, יש להגן על שטחים לאורך כל קו החוף, בטווח עומקים רחב, ולכל אורך השנה. 

 

 

במסגרת הסקר מתועדים מינים רבים של דגים שפלשו לים התיכון והתבססו במערכת האקולוגית המקומית. מינים כמו סיכן משויש וסיכן הודי, הפכו לחלק בלתי נפרד ואף בולט מהמערכת הימית המקומית. בנוסף, לאורך שנות הסקר נצפתה עלייה ברורה בשכיחות המין בינתן פורסקל, מין פולש מים סוף שתועד לראשונה בחופי הארץ בשנת 2013. העלייה בשכיחותו נצפתה בכל האתרים, אך בולטת ביותר בראש הנקרה-אכזיב. 

 

 

המינים שנדגמו בסקרים אלה שייכים לקבוצות מגוונות ורחוקות זו מזו הן מבחינה טקסונומית והן מבחינת מיקומן במארג המזון ותפקודן האקולוגי. לכן קשה לאפיין את התגובות של קבוצות אלה להגנה הניתנת לשטח על ידי השמורות. בנוסף, החל משנת 2019, שונו שיטות הדיגום על מנת ליצור פרוטוקול עבודה אינפורמטיבי וקל ליישום בתוכנית ניטור רב שנתית. 

 

למרות השינוי בשיטת הסקירה, המגוון הטקסונומי הרב והקושי בזיהוי מינים בחברת הקרקעית מציבים אתגרי הגדרה, דיגום וניתוח משמעותיים של מצב החברה ושל יעילותן של שמורות טבע ימיות בשימורה. עם זאת, תוצאות הסקרים של חברת הקרקעית הניבו רשימות מצאי עדכניות של מיני אצות וחסרי חוליות בקרקעית הסלעית של שמורות הטבע ואזורי הביקורת הסמוכים להן. 

 

 

לאורך כל שנות הסקר אצות מכסות אחוזים ניכרים משטח הקרקעית הסלעית (בין 40%-90%), אולם הרכב חברת האצות משתנה בין העונות ובין שטחי השמורות לשטחי הביקורת, כאשר בתוך השמורות נצפו בממוצע יותר מיני אצות. לא נצפה דגם קבוע של הרכב מינים, כנראה בשל הדינמיות הגדולה במרחב ובזמן של קבוצה זו. 

 

במסגרת הסקר נסקר מגוון גדול של חסרי החוליות המשתייכים לשמונה קבוצות טקסונומיות שונות: חי-טחביים,  צורבים, סרטנים, קווצי-עור, רכיכות, תולעים טבעתיות, ספוגים ואצטלנים. הסקרים אפשרו לדווח על השכיחות של כל קבוצה בקרקעית ועל מבנה חברת הקרקעית כולה. 

 

נמצא שכלל חסרי החוליות מכסים בין 8%-18% משטח הקרקעית הסלעית כאשר ספוגים, חי-טחביים וצדפות מהווים את הקבוצות הדומיננטיות ביותר מבחינת אחוזי הכיסוי והשכיחות. לא נראה הבדל באחוז הכיסוי הכללי של חסרי החוליות בשטחי השמורות לעומת שטחי הביקורת, אך קיימים הבדלים בהרכב החברה בין אתרים שונים. למשל, נצפתה שונות בהרכב חברת הספוגים, בשכיחות ובאחוזי הכיסוי של הקרקעית בין אתרים שונים ובין עומקים שונים.

 

במהלך שנות הסקר נצפה מעבר משליטה של מיני אצות ואצטלנים מקומיים לשליטה של מינים פולשים הן בתוך השמורות והן בשטחי הביקורת. מתחילת הסקר לא תועדו מינים מקומיים של צדפות, ונמצא כי כל חברת הצדפות מורכבת ממינים פולשים בלבד. מנגד, כל מיני הספוגים שנסקרו הם מקומיים לים התיכון.