ב-16 בינואר 2020 נכנסה לתוקפה רשימה חדשה של מיני צומח ובעלי חיים שהוכרזו בישראל ערכי טבע מוגנים באכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים)(תיקון), התש"ף-2019.
 

גיבוש רשימת המינים והכרזתם בחוק אינה פעולה של מה בכך, שכן העדכון הנרחב האחרון של האכרזה על ערכי הטבע המוגנים נעשה רק בשנת 2005. גיבוש הרשימה החדשה ארך שנים רבות, והוא תוצר של עבודה מאומצת ומשותפת של עובדי רשות הטבע והגנים, חוקרים, אקולוגים, ואחרים. לרשימה הוכנסו מינים קיימים בישראל שלא היו ברשימה הקודמת ומחייבים הגנה מיוחדת, והיא התגבשה מכמה מקורות: ממחקרים וניטור של הרשות, ממידע מחוקרים וכן מהספרים האדומים שנכתבו במהלך השנים מאז הכנת הרשימה הקודמת. אמות המידה הוגדרו על בסיס המקובל בגופים מובילים שאמונים על שמירת טבע בעולם.  
 

בקבוצות בעלי החיים שלא היו ברשימה הישנה והתווספו לחדשה נמנים 13 מינים של דגי מים מתוקים. דגי המים המתוקים מייצגים את אחת מהקבוצות בעלי החיים המאוימות בישראל – קרוב ל-40% מהמינים בה נכחדו או מוגדרים בסכנת הכחדה חמורה. הסיבה היא רגישותם הרבה של בתי הגידול שלהם – המעיינות והנחלים – והשינויים החריפים שנעשו בהם. עם הקמת המדינה יובשו שטחי מים וביצה כדי להפוך אותם לשטחי חקלאות או לצורכי עיור. מקווי המים הנותרים זוהמו במזהמים ממקורות שונים ואחרים נוצלו או הוסטו לצורכי האדם, ולאורך אפיקי הנחלים הוקמו סכרים. הסכרים גרמו לניתוק של אוכלוסיות דגים והגבילו את יכולתם לנצל את בית הגידול ביעילות. לרבים מנחלי ישראל חדרו מיני דגים זרים והם מתחרים במינים המקומיים ופוגעים בהם. בעת האחרונה מתווספים לכל אלה שינויי אקלים, והם גורמים גם לירידה הדרגתית בשפיעת המעיינות.

כאמור, ברשימה החדשה יש 13 מיני דגים מוגנים ומאוימים שזקוקים לתשומת לב ולהגנה מיוחדת. גם טרם אכרזתם פעלה רשות הטבע והגנים לשימורם, ולכל מין הותאמה תוכנית לפי רמת האיום עליו וצורכי שימורו – מניטור ומעקב אחר תפוצה ומצב האוכלוסיות, שיקום של בתי גידול, הקמה של גרעיני רבייה ועד השבה לטבע – אך עצם הטיפול בחברות הדגים והבטחת קיומם המתמשך מחייבים טיפול גם בבתי הגידול. למעשה, התועלת שבהכרזת הדגים היא רחבת היקף מפני שנכרכת בה שמירה גם על שאר אוכלוסי המים ועל מערכות אקולוגיות בריאות ויציבות בנחלים.

אלה דגי המים המתוקים שנוספו לרשימה:

בינון דור (Oxynoemacheilus dori) 

הדג המאוים ביותר בישראל. אנדמי לעמק המעיינות ותפוצתו מוגבלת לנחל טבעי אחד בו. בעשור האחרון עשתה רשות הטבע והגנים ניסיונות רבים לאושש את אוכלוסייתו, בכלל זה גידולו בשבי והקמת גרעין רבייה. כיום יש התבססות מוצלחת של עוד אוכלוסייה בנחל מלאכותי שרשות הטבע והגנים חפרה במיוחד לדג זה. בנוסף לבתי גידול אלו נשמרת אוכלוסייה של הדג גם בגן החיות התנ"כי בירושלים. 

 טברנון לסתני (Tristramella sacra)

מין אנדמי לכנרת, בעבר עלה בשלל הדיג של דייגי טבריה. מאז שנות התשעים של המאה העשרים לא נמצאו פרטים של מין זה בשלל הדיג וגם לא במחקרים שנעשו באגם. ייתכן שהיעלמותו קשורה בפגיעה באתרי הרבייה ובכל אופן מין זה מוגדר בארץ ובעולם מין נכחד. לכאורה תמוה שמין נכחד יוכרז ערך טבע מוגן, שכן המין לא נמצא בטבע ולכן לא ניתן עוד לפגוע בו, אך הניסיון מלמד שלעיתים המין לא נראה או שאינו מתועד תקופה ארוכה כי אוכלוסייתו קטנה והוא נדיר מאוד, אבל עם שיפור מצב בית הגידול האוכלוסייה עשויה להתאושש. אולי העגולשון הוא הדוגמה הבולטת ביותר לתופעה זו.

לבנונית הגולן (Pseudophoxunus drusensis) 

דג נחלים קטן, אנדמי לצפון-מזרח מערכת הירדן. תפוצתו מרמת הגולן עד דרום מערב סוריה (אזור ג’בל דרוז). חי בנחלים שזרימתם איטית ויש בהם בריכות קטנות שקרקעיתן מכוסה אבנים או צמחייה. אוכלוסייתו נפגעה מאוד מהקמת סכרים ומאגרים וּמִפּחיתה בכמות המשקעים. בישראל המין מוגדר בסכנת הכחדה חמורה. מצב האוכלוסייה בסוריה אינו ידוע. 

 נאוית ים המלח (Aphanius richardsoni)