סקר הידרוביולוגי שבוצע בשנת 2020 אודות עשרות המעיינות שבעמק המעיינות מנתח באופן מקיף את ערכיות מעיינות האזור  וישמש בסיס לפיתוח תוכנית לשחרור מעיינות לטבע וליצירת קישוריות הידרביולוגית בין גופי המים בעמק לירדן הדרומי.

בעמק המעיינות – במרחב שבין צפון בקעת הירדן לעמק בית שאן – מצויים כשישים מעיינות והוא  אחד האזורים העשירים ביותר במעיינות בישראל. בעבר, לפני ההתיישבות הציונית, התקיימה בעמק פעילות חקלאית אקסטנסיבית שחילקה את מי המעיינות והביצות שיצרו, במאות "קנטים" (תעלות רדודות ששמשו להשקייה בהצפה), כך שרשת הנחלים הטבעיים באזור הייתה מצומצמת. החל מאמצע המאה הקודמת מפעל המים האזורי התבסס על איחוז המעיינות במקור וחלוקת המים בצינורות סגורים ותעלות בטון. בנוסף, נחפרו תעלות עפר חדשות ששמשו לניקוז הנגר העילי.  כפועל יוצא, הלכו והתמעטו בתי הגידול הלחים והוחלפו במערכות לשאיבת מים. נופי הביצה הוחלפו בבריכות דגים. שאיבת מי תהום, כולל שאיבה מתוך אקוויפר ההר המזרחי, ופעילות חקלאית גרמו להרעה באיכות מי המעיינות ותמורות אלו פגעו במערכות האקולוגיות ובמינים רבים. בשנים האחרונות רשות הטבע והגנים עם רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי, רשות המים והמועצה האזורית עמק המעיינות פועלות לשחרר מעיינות מאוחזים במטרה להשיב חלק ממי המעיינות לטבע ובד בבד לספק מקורות מים חלופיים, מהמערכת הארצית, לצרכנים באזור. התפתחות משמעותית בתיירות האזור גרמה לעומס כבד של מבקרים בנחלים ובמעיינות ומחזקת אף היא את הצורך לשחרר מעיינות מאוחזים ולהסדיר ולווסת את קהל המבקרים.