רחמים מגיעים לבגרות מינית או מתחילים להתרבות בגיל מאוחר יחסית, כשהם בני 6-5 שנים. בגרעין הרבייה חלק מהגוזלים גדלים עם הורים מאמצים ואחרים גדלים בקבוצה או בנוכחות פרטים בוגרים, כדי שייחשפו לרחמים בוגרים ולא יעברו החתמה בשל בקיעתם במדגרה. אחרי הפריחה הרחמים מאוקלמים בכלובי שחרור, ומועד שחרורם נקבע לחודשי החורף או האביב הראשון לחייהם. הבחירה במועדים אלו נועדה למנוע מהם את הנדידה הראשונה, שכן שלב הנדידה הוא שלב שבו רחמים צעירים רבים מתים כתוצאה מהיעדר ניסיון בתעופה. הרחמים הראשונים שוחררו מגרעין הרבייה לטבע בשנת 2005, ומאז ועד 2023 שוחררו לטבע בכרמל 102 פרטים, מהם 6 ששוחררו זה לא כבר, בדצמבר 2023. רובם נודדים למזרח אפריקה (סודן וצ’אד) ומקצתם לדרום חצי האי ערב.
 

במשך השנים נעשו תצפיות על רבייה בבר של רבים מהפרטים שבקעו וגדלו בשבי, והצטברו עדויות ששחרור לטבע של פרטים שבקעו וגדלו בגרעין הרבייה בכרמל תומך באוכלוסיית הרחמים בטבע. למשל רק בשנה האחרונה (2023) נצפו בגליל ובכרמל 5 זוגות של רחמים מקננים, ופרט אחד או שניים מכל זוג הם ילידי גרעין הרבייה. בזכות ההשבה חזרו הרחמים לקנן באתרים שמהם הם נכחדו לפני 60 שנה ויותר, למשל בכרמל ובארבל.

במחקר מקיף של חוקרים מהאקדמיה ואקולוגים מרט"ג נבדקה מידת שרידותם בטבע של גוזלים שגודלו בשבייה בהשוואה לשרידותם של גוזלים שגדלו בטבע, ונבחנה יעילותן של שיטות שונות לניטור הרחמים בטבע. החוקרים בחנו את נתוני התצפיות שנאספו על רחמים בטבע בין 2013 ל-2020: חלקם נתונים על פרטים שגדלו בגרעין הרבייה ושוחררו לטבע וחלקם על פרטים שגדלו בטבע עם הוריהם. נתונים אלו סיפקו מידע רב: בעזרתם ניתן לסרטט את אזורי השיטוט של הרחמים בארץ ובעולם, להעריך מהם שיעורי התמותה שלהם והסיבות לה, ולאמוד את שיעור שרידותם בשנתיים הראשונות לאחר השחרור לטבע בהשוואה לשיעור השרידות של פרטים שבקעו וגדלו בטבע. ממצאי המחקר מראים שאין הבדלים מובהקים בהישרדות בטבע בין רחמים שגדלו בשבי לרחמים שגדלו בטבע באותו אזור מחיה. המשמעות היא שדרך גידולם של הגוזלים בשבייה והכנתם לשרידות בטבע מוצלחת, ושבאופן כללי גרעין הרבייה של הרחמים עומד בייעודו: לתמוך באוכלוסיית הרחמים בבר.
 

מבחינת יעילות שיטות הניטור נמצא שתיעוד וזיהוי על פי טבעות ותגי כנף של פרטים שנצפו בטבע באופן אקראי או לאחר ניסיונות איתור לא הניבו כל מידע על הימצאותם או על הישרדותם של 38% מהרחמים ששוחררו לטבע; וששימוש במשדר טלמטריה VHF הפועל על גלי רדיו הניב נתונים רק על פחות מ-50% מהרחמים שהוא הוצמד אליהם. לעומת זאת משדר GPS העושה שימוש בנתונים מלווין שהוצמד לרחמים סיפק נתונים על כל פרט ממושדר ששוחרר לטבע, והוכיח שזוהי שיטת הניטור הטובה ביותר. ניתוח נתוני ה-GPS הראה גם שגיל הפרטים ששוחררו ועונת השחרור לא השפיעו כלל על שרידות הפרטים, וזה מידע חשוב.

על סמך ממצאי המחקר גיבשו החוקרים כמה המלצות: להמשיך לעקוב בטבע אחר רחמים ששוחררו (בעזרת התקנה של משדר GPS על כל פרט משוחרר), ובד בבד לנטר אותם בטבע בתצפיות מכוונות; לעקוב אחר הצלחת הקינון של הרחמים המשוחררים; ולעקוב אחר גורמי התמותה של רחמים וניטורם, שכן כמעט 50% מתמותתם היא מעשה אדם: הרעלות, התחשמלות, ציד ודריסה. המחקר נעשה בראשות רון אפרת ופרופ’ עודד ברגר-טל מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, פרופ’ ניר ספיר מאוניברסיטת חיפה, ואוהד הצופה, יגאל מילר וצוות חי בר כרמל מרט"ג, וממצאיו פורסמו במאמר ב-Ornithological Applications.
 

במחקר אחר, שפורסם ב-Current Biology, השתמשו החוקרים בנתוני התנועה שנאספו מן המשדרים שהוצמדו לרחמים, והראו שיש הבדל בין יכולת התעופה של הפרטים שגדלו בטבע לבין יכולתם של הפרטים שגדלו בגרעין הרבייה. הפרטים שגדלו בגרעין הרבייה היו יעילים פחות בניצול תנאי מזג האוויר ומהירות נדידתם הייתה נמוכה בהשוואה לפרטים שגדלו בטבע. אך הבדלים אלו ניכרו בנדידה הראשונה בלבד, וכבר בנדידה השנייה השתוו יכולות התעופה שלהם ליכולותיהם של הרחמים שגדלו בטבע והפער ביניהם נסגר.